מלכי ובעלה באו לשעת ייעוץ בנושא הגמילה
(שמות בדויים)
יעל, בת 3.
כבר 3 חודשים בתהליך גמילה
עליות, ירידות… ובעיקר תסכול.
לא מוכנה ללכת לשירותים,
הכלללל מתלכלך סביבה:(
ואפילו הגננות הגן כבר התחילו לאבד סבלנות.
ולא מוכנות להחליף לה…
ההורים שואלים אותי
למה היא עושה דווקא?
למה,
למה היא לא לוקחת אחריות?
למה לא אכפת לה?
למה היא עושה להם על הרצפה בכוונה?
מלכי ובעלה כלאחר ייאוש.
מה אפשר לעשות?
אז באמת יש ילדים שגומלים את עצמם.
יעל רחוקה מזה.
מה יגרום ליעל לרצות להיגמל?
ברגע זה היא לא באמת מעוניינת.
למה היא צריכה להפסיק את המשחק וללכת לשירותים?
הרבה יותר נוח לעשות בטיטול…
אולי זה גם כרוך בתסכולים, פחד, במאמץ לרכוש שליטה עצמית…
למה להתאמץ?
אז מה יגרום לילד להיגמל בסופו של דבר?
נכון.
יש ילדים פדנטים שלא יסבלו טיטול מלוכלך.
אבל האמת היא,
שמה שמדרבן בסופו של דבר את הילד להיגמל מטיטולים הוא הצורך הבסיסי והקיומי שלו:
לחוש שהוריו אוהבים אותו,
לדעת שהוריו גאים בו,
להידמות להוריו,
להרגיש גדול ועצמאי!
יעל ילדה חזקה בת שלוש.
אבל היא ממש לא מרגישה גדולה ועצמאית.
מצד אחד היא מסובבת את ההורים שלה על האצבע הקטנה,
ומצד שני, מתנהגת כמו תינוקת….
קצת דיברנו והם ספרו לי על יעל.
מתוך התיאור שלהם עלו לי כמה שאלות.
שאלתי את ההורים:
למה אבא שלה צריך להרים אותה בדרך לגן?
למה יעל לא מתלבשת בעצמה? (לפחות מורידה מכנסיים…)
למה יעל לא נוקפת אצבע בסידור המיטה שלה?
למה עושים ליעל הכל?
למה אמא שלה לא מתייעצת איתה לפני שהיא מחליטה מה לובשים בבוקר?
למה?
האם יכול להיות שהוריה של יעל מתייחסים אליה כמו תינוקת,
ולכן היא נשארת כזאת?
ולכן היא מתנהגת כך?
איך אתם רוצים שהילדה שלכם תיקח אחריות על הצרכים שלה אם אתם לא סומכים עליה בשום דבר???
אולי אנחנו, כהורים, צריכים לעשות חשיבה.
אולי אנחנו, כהורים, צריכים לשנות את הגישה שלנו.
אולי אנחנו, כהורים, נתייחס אליהם כמו גדולים,
ואז הם באמת יהיו כאלה???
בהצלחה רבה!!!