כשהשינה הופכת למאבק א'

למה כ"כ קשה להם ללכת לישון בלילה?

לא אצל כולם זה כך.
שיהיה ברור.
אבל יש בתים,
שכל לילה מביא איתו מאבק.
את יוצאת מותשת, סחוטה.
השעה הזאת מאיימת..
לפעמים נמשכת ונמשכת…
לעיתים קרובות הגרון ניחר…

מה בסך הכל ביקשת?
שילכו לישון?
שישתרר פה שקט?
שתוכלי להשתלט על הבלגן?
לשתות קפה בשקט?

אז תתארו לעצמכם
מצב אידיאלי,
שילדה בת 4 מרדימה את עצמה,
בלי שום עזרה.
שילד בן 10 הולך להתקלח לבד,
מצחצח שיניים,
קורא קריאת שמע,
ונרדם. לבד.

מדוע אנחנו משקיעים כ"כ הרבה מאמץ
לשלוט בשינה של הילדים?
אנחנו קובעים לעצמינו זמנים קפדנים,
ומשקיעים המון אנרגיה לפעול על פיהם.

אולי בגלל שבזמן ההשכבה אנחנו יוצרים קונפליקטים ומאבקים,
במקום ליצור סביבה רגועה ושלווה?

מדוע אנחנו מלמדים את הילדים שלנו,
שזמן השינה חייב להיות לחוץ?
יש ילדים שהשעה 8:00 בערב זאת השעה שהם הכי עירניים,
נהנים לקפוץ על המיטות ולהשליך כריות אחד על השני.
יש ילדים שהשעה 7:00 בערב היא בשבילם סיבה למסיבה!

ואז,
איך אנחנו מגיבים?
אנחנו נותנים דוגמא של לחץ, דרישות, ויכוחים, טענות,
מדגימים קוצר רוח ושתלטנות,
תובעים, צועקים, מרימים את הקול…
אנחנו נותנים המון תשומת לב על התנהגות שלילית!
האנרגיה החזקה של הילדים נתקלת באנרגיה החזקה שלנו.
התוצאה: פיצוץ! רגשות קשים!

מה בעצם אנחנו משדרים כאן לילדים שלנו?
לסמוך עלינו בכל הנוגע לשינה….
מה אנחנו מלמדים אותם על זמן ההשכבה?
שזהו זמן קשה, לחוץ, חונק….

נקודה למחשבה.

ובפוסט הבא:
איך עושים את זה נכון?
איך מלמדים כישורי שינה?