כל תינוק נולד עם וויסות עצמי באכילה.
כאשר הוא מרגיש רעב הוא בוכה.
הוא יאכל עד שהוא ירגיש שבע ואז הוא עוצר.
רעב=רוצה לאכול, שבע=מפסיק לאכול.
בשנת החיים הראשונה – האחריות על ההורה לזהות זמני רעב ולתת להם מענה.
האחריות שלנו להקפיד שיהיה לו מספיק אוכל, בזמנים הנכונים ובכמויות הנכונות.
המזון המתאים ביותר לתינוק הוא חלב אם, על כך אין עוררין.
ילדים מגיל 5,6 חודשים, אם התינוק לא מגלה עניין באוכל, אפשר לחכות קצת.
אם הילדים מגלים עניין באוכל, אפשר להתחיל עם טעימות.
חשוב להבדיל בין אכילה להאכלה. אכילה כוללת את תפקודי הפה, לעיסה ובליעה.
האכלה – זהו מפגש הדדי בין ההורה לילד. כאן יכולים להיווצר קשיים.
חשוב לזכור בכל ענייני ההאכלה – מהו תפקיד ההורה ומהי אחריות הילד, נא לא להתבלבל!
תפקיד ההורה ואחריותו- לדאוג שיהיה אוכל, זמני הארוחה, גיוון האוכל, בישולו, חימומו והגשתו. זהו עד כאן.
ההורה לא יכול לאכול בשביל הילד. נקודה. ואין באחריותו שהילד יאכל.
אחריות הילד – לאכול.
כמה שננסה לאכול במקומו, לא נצליח…
בעצם ההורים רוצים לשלוט בכל ענייני ההאכלה,
אם היה אפשר, גם היו אוכלים בשבילו…:)
עלינו כהורים ללמוד מה כן בשליטתנו,
ומאיזו נקודה לאפשר לילד לקחת אחריות על מעשיו.
קשה לנו מאוד להכין ארוחה מגוונת וטעימה ולראות את הילד שלא מוכן לפתוח את הפה!
כאן חשוב מאוד לשלוט בעצמנו ולא להתפרץ או להכריח.
עלינו לעבור משליטה בילד לשליטה עצמית.
על ההורה לשחרר שליטה ולהעביר לילד את האחריות על האכילה.