כשהשינה הופכת לניצחון ד'

נחזור על 2 השלבים הקודמים של ד"ר דוקלף:

שלב ראשון:
הפסיקו לדבר, כמה שפחות מלל, אנרגיה שקטה

שלב שני:
זיהיתם סימני עייפות,
הדגמתם מה צריך לעשות אדם שמרגיש עייף:
"אני עייפה! נראה לי שהגוף שלי אומר לי שאני עייפה. אני מתכוננת ללכת לישון"
(לא באמת חייבים ללכת לישון אבל להתחיל להתכונן)
הלכתם להתכונן לשינה.
לא אמרתם מילה שישתמע שאת מדרבנת אותם לבוא.
חכו שזה יבוא מהם.
אולי ילבשו פיג'מה,
אולי יבואו לחדר לידך.
חיבקתם, עודדתם, עיסיתם.
לא דרשתם, לא הכרחתם, לא צעקתם.
חיכיתם בסבלנות.
אני עייפה, מדגימה עייפות, יושבת/שוכבת רפויה ומחכה.
זכרו שעכשיו אנחנו מלמדים אותם לזהות עייפות שלהם ולהבין ולדעת לפעול בנידון!
הם יחקו אותנו.

ואם זה לא הולך???

"רוצה להיתייעץ בקשר להשכבה… הבעיה בבכור שלי בן 6 שכבר מאז שהתחלנו עם התהליך הזה(כמעט שבועיים ) הוא מבסוט שלא אומרים לו מתי לשכב… עושה עצמו שלא עייף, רוצה ליראות ולדעת כל מה שאני עושה בערב…
וממש מחכה שאני ובעלי נלך לישון ואז מסכים. לפעמים נירדם לפני בספה.
אני אומרת לו תראה אתה מפהק, או העיניים שלך אדומות מעייפות… אבל הוא בשלו.
מצד שני הערבים שלי ממש עמוסים ואני לא יכולה ככה באמצע לביים שאני הולכת לישון ולחכות לו… הוא ממש מחכה שנאכל ארוחת ערב, נתקלח וכו…"
(רות)

רות יקרה, צריך להבין שזה תהליך שיש להשקיע בו. לימוד לחיים. ויש כאן שלבים שלא כדאי לדלג ולפספס.
אני לא מתכוונת שתגידי לו כמה הוא עייף וצריך לעשות משהו בנידון.
הילדים צריכים לבד לזהות שהם עייפים ולבצע – ללכת לישון.
ולא, אין ברירה. אנחנו חייבים להיות הדוגמא. ואם לא מתאים לך להקדיש לזה שבועיים, שלושה. אז לא.
הורים שמעוניינים ללמד את הילדים לימוד לחיים זה דורש זמן והשקעה.
ואם לא מתאים עכשיו, תחכו לזמן שתהיו יותר פנויים…

אז הנה השלב שלישי:
תירגול – כמה ימים תתרגלו רוגע ותחושת עייפות.

גם אני וגם הילדים.
הם לבשו פיג'מה.
או,
נשכבו במיטה לידך.
כדאי להמשיך לשבת בשקט ואפילו לעצום עיניים.
אם הם מסתובבים/מדברים/קמים
פשוט לומר:
"בואו נהיה בשקט, אני עייפה"
לתרגל איתם מה אנחנו עושים כאשר אנחנו עייפים:
מרפים, עוצמים עיניים ופשוט
נ – ר – ד – מ – י – ם….

נחזור שוב על עיקרי הדברים:
חשוב להתכונן יחד לשינה.
הפכו את זמן השינה לזמן רגוע ושלו.
אל תנסו לשלוט עליהם.
כדאי לעודד אותם ללכת לישון במקום להכריח לישון בשעה מסוימת.
תנו להם להחליט לבד מתי ללכת לישון.
הדגימו מה עושים כאשר מרגישים עייפים.
עודדו, חבקו, עסו, לחשו להם כמה הם בוגרים ועצמאיים ומקבלים החלטות נבונות כמו גדולים.
תרגלו מה עושים כאשר אנחנו עייפים.
מדגימים ומחכים שהם יפנימו.
שהם יחקו אותנו.
שהם יגיעו לשלב שיעשו זאת לבד!

יכול לקחת שבוע/שבועיים/שלושה.
זכרו, סבלנות היא מילת המפתח!
זה יכול להיות מפחיד.
מה יהיה אם אף פעם הם לא ילכו לישון?
מה יהיה אם זה לא יצליח?
איך הם יקומו בבוקר?
מה יהיה?
מוכנים רק לנסות? אולי רק שבוע?
בהצלחה!

אשמח להמשיך ולשמוע ממכם:
מה לקחתם מכאן?
מה הצלחתם לבצע?
מה עבד?
מה היה קשה?
מה לא הצליח?
מה השתנה בזמן ההשכבה והשינה אצל הילדים?