לא בטוח שזה מפינוק

בבקשה תבדקו! לא בטוח שזה מפינוק.
חייבים לבדוק ולהיות ערניים

סיפור מרגש לסיום

נחמי התקשרה אלי בשבוע שעבר:

"אני לא מכירה את הבן שלי, הוא התחיל להיות כזה מפונק…..זה התחיל בשבוע האחרון של 'בין הזמנים', הוא נצמד אלי כל הזמן, לא עוזב אותי לרגע, לא יכולה לעשות כלום בבית, נודניק נורא, עושה לנו בעיות עם השינה, עד שהוא נרדם……בוכה במעון……מה עושים?"
נחמיה בן שנה ושמונה חודשים. ילד מתוק וחכם במיוחד, לפני כשנה אמא שלו השתתפה באחד מקורסי טיברלי הראשונים.
הייתי יכולה לתת לנחמי ייעוץ טלפוני איך להתנהג עם נחמיה אבל הייתה לי 'תחושת בטן' חזקה שאני צריכה לבדוק אותו.
הם הגיעו אחה"צ לטיפול.
בדקתי את נחמיה בכף הרגל.
לא הייתי צריכה הרבה זמן לגלות שהוא עמוס בנוזלים.
אין לו נזלת בכלל, לא משתעל, סה"כ מרגיש טוב….
אבל,
אוזניים מלאות בנוזלים.

אמרתי לנחמי שיש לנחמיה סיבה טובה מאוד להיות עצבני ולא רגוע…..
הוא לא מפונק
ממש לא.
הוא ילד כאוב.
איך יכול ילד עם כמות כזאת של נוזלים באוזניים להיות רגוע? לשחק בעצמו? ללכת לישון ולהירדם מיד?
עשיתי טיפול של חצי שעה.

קסם.

נחמי דיווחה שהם קיבלו ילד חדש.

ביומיים הראשונים הם לא הכירו את הילד.
נחמיה חדש.
עצמאי, רק נכנס למיטה מיד נרדם, "סוף סוף הוא התרגל למעון", כך דיווחה המטפלת….
זה לא היה מפינוק, זה בטוח!

אז כמובן שטיפול אחד לא הספיק כדי שנחמיה ירגיש טוב. אחרי יומיים חזרו התסמינים אבל עכשיו כבר יש לנו כיוון.
אנחנו יודעים מה בדיוק הבעיה ותכננו דרך פעולה.
נחמי הגיעה עוד פעמיים לטיפול.
נחמי גם למדה בקורס טיברלי איך לטפל באוזניים.
בתחילה, נחמיה לא נתן לה, זה מאוד כאב לו.
אחרי שהיה בטיפול אצלי וקצת שחררתי את העומס, עכשיו יכולה נחמי להיכנס לטיפול של תחזוקה שוטפת.
כל יום לבדוק שהאוזניים נקיות.

דיברתי עם נחמי בטלפון.
היא הרגישה צורך לפרסם לכולם את הסיפור שלה.
מי חשב שילד מפונק זה בגלל נוזלים באוזניים?
לא היו שום סימנים חיצוניים על כך. לא היה לה שום סיבה לחשוד שמשהו כואב לו……

הורים, תבדקו!

ילד שכואב לו, כל ההתנהגות שלו אחרת.
מעניין שנחמיה לא הראה שום סימן שכואב לו האוזניים:
אין הפרשות, אוזניים נקיות מבחוץ, לא נוגע בהן,
רק 'מתפנק' ולא רוצה להיפרד…….

רשות הדיבור לנחמי:

"למדתי מסר חשוב: ילד לא סתם נודניק. אל תחשבו שזה סתם פינוק.
אם פתאום באמצע החיים ילד מתחיל להתנהג כך,
תבדקו אם משהו לא כואב לו……
בבקשה!

אחרי שאני יודעת שהוא כאוב, אני מבינה אותו יותר, מבינה למה כל זה קורה…..
מי חשב שילד 'מפונק' צריך אקמול?"

זהו המסר.
כל מילה נוספת מיותרת.

חייבת לסיים בעוד סיפור אחד מרגש במיוחד:
נופית חיכתה לי בסוף השיעור באשדוד.
"תקשיבי, יש לי ילד מיוחד. אורי. בן חמש. אוטיסט.
לא מסכים שיגעו בו. לא מדבר.
הגעתי בשבוע שעבר אחרי הקורס הביתה ועשיתי עיסויים לכל הילדים.
הוא הסתכל. הרבה זמן.
פתאום הוא ביקש גם.

הלם.

לא האמנתי.

עשיתי לו בעדינות עיסוי חזה עדין.
פתאום הוא התחיל לדבר ואמר לי מילה אחת:

"נעים"

הוא חזר על המילה הזאת שוב ושוב וסימן לי להמשיך….
הוא רואה את האחים שלו ומבקש."
נופית נחנקת מדמעות, "לא צריך החזרים על הקורס, כלום. רק זה.

היה שווה לי הכל……"

נופית בכתה….

גם אני….