המסע של מירי

זה לא עוד מכתב מרגש, זה מכתב שנתן לי כוח!
הנה המכתב של מירי כלשונו:

"הי רונית

כשיצאתי איתך למסע המדהים הזה לא באמת האמנתי למה שבסופו של דבר יתרחש.

הצטרפתי לקורס כי הרגשתי צורך לחזק בי את המגע, התחושה והאינטראקציה עם הילדים שלי,

מה שלא בא לי בטבעי  ובקלות ולא היה מובן לי מאליו.

בנוסף התינוק שלי סבל  מאד מהתקפים של כאבי בטן ורציתי ללמוד איך להקל עליו עם העיסויים.

כל הנושא של מניעת מחלות באופן טבעי וטיפול במגוון בעיות דרך "לחיצות" בידיים  וברגלים היו נראים לי משהו תלוש מהמציאות ולא אמתי, אצלי חום עובר מיד עם אקמול וחיידק עם אנטיביוטיקה….

לא יאומן אבל במציאות זה "עבד":

עשיתי כמה דקות בשביל השעשוע עיסוי בחזה לבן ה5  שהיה מנוזל כל החורף ויום לאחר מכן התקשרו מהחיידר לשאול מדוע הילד הקיא ליחה  והאם הוא חולה? לא, הוא לא היה חולה אבל הצינון נגמר.

באחד הערבים לפני השינה התלוננה בת ה8  שסובלת לעיתים תכופות מאוד מכאבי ראש ולא מצליחה להירדם, הבאתי את השמן. 5 דקות של עיסויים בפנים ובראש. יצאתי מהחדר והילדה ישנה בשלווה. באמצע הלילה היא קמה, הקיאה וחזרה לישון כאילו לא היה כלום. קמה בריאה ורעננה!

אפשר גם לומר שהרפלקסולוגיה היא גם כלי אבחוני :

ביתי בת ה6  מתלוננת לעיתים תכופות על כאבים בגרון, אנטיביוטיקה לא בדיוק עוזרת וגם לא תמיד נצרכת כי אין חיידק כך שאני לא תמיד מתייחסת ברצינות לתלונות שלה.

בשבוע שעבר היא התלוננה שוב כמה פעמים. בהבזק של מחשבה תפסתי לה את הרגל ועיסיתי בעדינות את הנקודה של הגרון. הילדה "שאגה". נדהמתי, זה לחיצה שלאדם בריא אין סיכוי שיכאב.

באותו ערב אמרתי לבעלי: אם היא צעקה כשנגעתי שם, אז יש לה דלקת גרון.

בדיקה אצל הרופא אכן הוכיחה שצדקנו, מדהים!

באותו שבוע לבן השנתיים היה דלקת בעיניים, החלטתי שאני שוב מנסה לבחון את נכונות הרפואה הסינית ולחצתי לו בכף הרגל באצבעות של העיניים. אותו סיפור כמו אצל הילדה. הילד צעק מכאב ולא נתן שאעשה לו זאת שוב.

אדגיש, לא עשיתי כואב, רק נגעתי בעדינות. לילד בריא זה לא היה מציק כי אם נחמד!

מדהים !מדהים! מדהים!

העיסוי משמש לפנק את הילדים ועוד הרבה פתרונות:

ביתי בת ה4  באה אלי בוכה שאחיה נשך אותה בבטן. אכן, היה שם נגיסה לא נעימה בכלל. הייתי ליד השמן ובהבזק  של מעשה לקחתי אותו ועשיתי לה קצת עיסויים בבטן שיהיה לה נחמד.

חצי דקה והיא שכחה מהכאב, הלכה לדרכה שמחה ורגועה….

ולסיום, גולת הכותרת, בני התינוק עם כאבי הבטן. הילד שבזכותו החלטתי ללכת לקורס ולקבל כלים חדשים ב"אימהות":

במפגש הראשון כבר נוכחו כולם שלילד  יש התקפות לא רגילות. הוא בכה והתפתל ושום דבר לא עזר. כולל להחזיק על הילדים, לעטוף ולהאכיל…

רונית בנגיעה קלה בכף הרגל אבחנה ריפלוקס באופן חד משמעי.

לאחר השיעור עשתה לו רונית טיפול של 20 דקות ברפלקסולוגיה. טיפול מקצועי ומסיבי.

קיבלנו ילד חדש, מלאך קטן ששוכב על הרצפה ומשחק בחיוך,

כל מי שראה אותו נדהם מהשינוי .

אמנם לאחר שבוע, השפעת הטיפול התפוגגה ואני נאלצתי להבין שילד רגיש ידרוש גם ממני את המאמץ לשנות את התזונה שלי.

רונית לוותה אותי ולא נתנה לי לוותר וב"ה לאחר שבועיים נוספים המצב השתפר פלאים. התחלנו לנשום לרווחה.

מוכרחה לומר שהתובנות על איך להרדים ילדים, איך להאכיל, ואיך להשתתף ברגשותיהם

נגעו בנקודות ממש נכונות וקריטיות ופתחו לי את הפתח להתחיל את השינוי .

אני מרגישה היום שאני אמא אחרת !

תודה, תודה, תודה!

זאת שליחות !

שד' ייתן לך כוח להפיץ את הכלים לכל האימהות שביננו!

ולכל האמהות המדהימות שבאות ללמוד איך להיות טובות יותר,

המון הצלחה וסיעתא דשמיא.

מירי"

ומילה ממני למירי:

כל אחד צריך כוח להמשיך.

זה באמת מה שנותן לי כוח –

שאתן מיישמות ומטפלות!

אחרי שאני קוראת את המכתב שלך,

גם אני מתמלאת בכוחות חדשים להפיץ את הבשורה לעוד ועוד אימהות.

מירי, תודה ענקית!