תינוק חדש-חלק א'

אסתי (שם בדוי) שלחה לי במייל: אני ב"ה לפני לידה. בשמירה, עם סיכון ללידה מוקדמת.
למעשה מתחילת ההיריון הייתי כמעט לא בתפקוד בכל פעם משהו אחר.

2 שאלות: 

1. אני חוששת מהקשר אחרי. כלומר מפחדת שבגלל כל מה שהיה בהריון, הקשר עם הבייבי ייקח יותר זמן או יהיה פחות חזק. כי עכשיו אני לא מרגישה כמו בהריונות קודמים את הקשר. כל הזמן החששות ממלאים אותי אפילו יותר מהציפייה.

2.  אני לא יודעת איך לשתף ומתי את הילדים (אם בכלל), הגדול בן 5, ילד חכם ומבין. כרגע הם מבינים רק 'אימא לא מרגישה טוב' וזה ממש קשה לי שזה מה שמשודר להם כל הזמן וזה מה שהם מבינים.

דווקא מאוד משתדלת לתת להם מגע, חום, ומילים טובות. חיבוקים כמה שיותר, בבוקר לפני שהם יוצאים, בצהריים כשהם חוזרים, לפני השינה. וסתם במשך היום.

תודה על האפשרות לשאול ולשתף.

מאוד נהניתי מהחיבוק החזק של פורים…

ריקי כותבת: אני אימא לילדה פקחית ונבונה בת שנה וחצי. מחכה ללידה שניה בע"ה. אני פוחדת שבתי תקנא, תרביץ… היא ילדה בכורה ורכושנית שכל תשומת הלב מתמקדת בה. היא בוודאי לא תרצה להתחלק בצעצועים שלה או בכל דבר אחר. איך מכינים אותה?

לידת אח או אחות זהו אחד השינויים הגדולים והמשמעותיים המתרחשים בחייהם של ילדים קטנים.

תמיד כאשר מצטרף תינוק חדש למשפחה מופר האיזון בתא המשפחתי.

המציאות משתנה וכל ילד צריך לחזק את מקומו.

הופעתו של תינוק חדש במשפחה יכול להיות משבר בחיי הילד. במיוחד לגבי הילד הראשון.

מצד אחד, זה יכול לבגר ולחזק את הילד, אך מצד שני, זה עלול גם להסיג לאחור ולעודד התנהגות תינוקית ולא רצויה. הנסיגה עשויה להתבטא בבכי, חזרה להרטבה, פחדים, הצמדות להורה, תוקפנות כלפי התינוק החדש, התקפי זעם ועוד.

לעיתים זה לא יופיע מיד לאחר הלידה ולא בצורה ישירה. זה יכול להופיע אחרי 4 חודשים, אולי 8 חודשים, אולי אפילו אחרי שנה.

יהיה קשה להורים לחבר בין התנהגותו המטרידה של הילד עכשיו, ללידת אחיו לפני 8 חודשים.

לעיתים זה יתבטא יותר בגן או במעון ופחות בבית.

לכן חשובה מאוד ההכנה של הילדים לפני הלידה אחריה.

אז אני מחלקת –

היום נדבר על הכנת הילדים לפני הלידה ובעת שהותך בבית החולים.

בפעם הבאה בע"ה אתן טיפים לגבי היחס לילדים אחרי הלידה.

(אפשר לשלוח שאלות!)

אז איך מכינים את הילד / הילדים בבית להופעת התינוק החדש?

בואו נתחיל עם הילדים הקטנים ממש בני השנה/וחצי/ושלושת רבעי:

ניקח את ריקי בתור דוגמא עם ילדתה בת השנה וחצי.

זכרי, ריקי, שהילדה שלך בת השנה וחצי לא מבינה את זה בכלל.

לא כולם נוהגים להכין את הילדים בבית. במיוחד כאשר הם קטנים כ"כ. ישנם הורים שחושבים שממילא היא לא תבין. ישנם כאלה שחוששים מעין הרע. הכל בסדר.

אבל אם בחרת לשתף ולהסביר לילדתך ונניח שאת אומרת לה: "לאימא יש תינוק בבטן", או "עוד מעט יהיה לנו תינוק" וכו',

לילדה שלך אין שמץ של מושג על מה את מדברת!

היא יכולה לחזור על המילים כמו תוכי אבל אין לה מושג מה יהיו ההשלכות של הלידה עליה!

זה חשוב לומר לה ולנסות להכין אותה אך אל תצפי ליותר מדי.

אל תספרי לה שיהיה לה חבר למשחק. בבקשה. זה רק יגרום לאכזבה. התינוק החדש שיגיע הביתה אינו עושה דבר חוץ מלבכות ולישון. בוודאי שבתקופה הראשונה הוא לא יהיה פרטנר למשחק!

אז מה כן?

איך כן אפשר להכין את הילדים?

הטיפים כאן מכוונים לכל הגילאים!

1. אם אתם יכולים, הכניסו את הילד הקטן במשפחה (בינתיים), למסגרת כלשהי. הוא ילמד לשהות חלק מהזמן עם ילדים אחרים. הוא ירוויח בכפול. גם יהיה לו אי של וודאות כאשר תלדי בע"ה, וכך גם הוא ילמד להתחלק בדברים עם ילדים אחרים.

  בבקשה לא לצפות שהוא יתחלק בצעצועים שלו עם  התינוק החדש. מספיק לו להתחלק עם התינוק בך…….

• כדאי להרים, לחבק ולהתייחס בחיבה לילדים אחרים. יש ילדים שבאמת לא אכפת להם לראות את אימא שלהם מחזיקה ומנשקת ילדים אחרים, אך יש ילדים שממש כועסים לראות את אימא שלהם מחזיקה ילד אחר. חשוב שהם יראו זאת. חשוב לשדר לו שיש בך מספיק אהבה לו ולעוד כמה.
• כדאי לחשוף אותו לתינוקות קטנים. ספרי כמה תינוקות קטנים וחלשים. שבריריים. אנחנו נאחז בהם בעדינות ובזהירות. יהיה לו קל יותר להיות עדין וזהיר עם תינוק של מישהו אחר מאשר עם התינוק שתביאי מבית החולים.
• ילדים מבינים. גם אם הם צעירים מאוד. גם בני השנה ובוודאי אם הם בני חמש, שבע ויותר. הם יודעים שמשהו עומד להתרחש. הם חשים את הצפייה באוויר. הם מבחינים שאת יותר עייפה, שוכבת לנוח יותר, לא מסוגלת לעשות דברים שקודם עשית…. היו רגישים לנקודת מבטו של ילדיכם. אל תכעסו אם הם יזרקו חפצים, יהיו עצבניים יותר, יבכו יותר.
• היזהרו במילים שאתם משתמשים. אל תמייני מולו את הגופיות ששימשו אותו כשהיה קטן ותאמרי: "אתה לבשת את זה כשהיית קטן, עכשיו התינוק ילבש את זה", עדיף לעשות זאת כשהוא לא רואה. או "אתה רואה, זאת הייתה המיטה שלך, עכשיו זה יהיה לתינוק". אין לנו מושג איך הילדים שלנו 'הקטנים, שאולי לא מבינים שום דבר', ייקחו את זה…..אם את מכינה לתינוק החדש משחקים, הניחי לו לשחק במשחקים, ברעשנים, בספרים או במובייל שלו.
• ילדים בני שנה, שנה וחצי. יכול להיות שהם אתך כל היום. יתכן גם שאת זאת שמשכיבה אותם לישון. מאמבטת ורוחצת. חשוב כמה שבועות לפני הלידה לבקש מבעלך לעשות זאת. כדאי להרגיל את ילדך שלא את היחידה שמטפלת בה. גם אבא זה בסדר! חשוב להרגיל את הילדים שאבא מחליף טיטול, מלביש, מאכיל, רוחץ ומלטף. כך השינוי לא יהיה גדול כ"כ. אני ממליצה אפילו שתצאי ערב אחד בכוונה מהבית בשעות הערב ותני לבעלך להשכיב אותם במקומך. זה יהיה תרגיל מצוין לכולם.
• אל תבטיחו שיהיה כיף עם התינוק החדש. לפחות בהתחלה זה ממש לא יהיה נכון.
•  אם אפשר, נסו לשמור על השגרה שהוא מכיר ואוהב. אם הוא הולך למסגרת, המשיכו לשלוח אותו לשם גם אם זה כרוך בהסעה.
• אין צורך לחבק כל היום את הילדים בבית. אין צורך להרגיש נקיפות מצפון. אין צורך לפנק מדי את הילדים. התנהגי בטבעיות. זה יקל על כולם.
• ממליצה מאוד לספר לילדים. בכל גיל.

     למה לעשות סוד מכל דבר?

 כל ילדי השכנים מדברים על זה ואת אפופת סוד.

 ספרי לילדים. בכל גיל לפי הרמה ומידת ההבנה.

 כמובן שלא צריך לספר 8 חודשים מראש.

 כן כדאי לספר  סמוך ללידה.

(שאלתי תאומות נבונות בנות 6 מה הן הרגישו כאשר נולד אחיהם הקטן.

להפתעתי אף אחת מהן לא דיברה על התרגשות ושמחה. הן דיברו, שתיהן, על קושי, עצב וחוסר.

היה להן קשה שאימא הלכה פתאום לבית החולים בלי הכנה מוקדמת. וכאן מדובר על ילדות בנות 6!

מה תגידו על ילדים יותר צעירים?)

אסתי, לשאלתך הראשונה לגבי החששות שיש לך על טיב הקשר עם התינוק שעתיד להיוולד בע"ה. אין צורך לחשוש כלל. זה יסתדר מאליו ברגע שהוא יגיח אליך. ממליצה לך מאוד לעסות אותו כבר מימי חייו הראשונים כדי לקשר בינכם מיד ובצורה הטובה ביותר.

העיסוי מרגיע ומשחרר, העיסוי גם משחרר טראומות אצל ילודים עקב לחץ של האם במהלך ההיריון. גם אצלך וגם אצלו!

מזמינה אותך לבוא לקורס טיברלי אחרי הלידה. בואי ללמוד את אומנות המגע – הקשר שנוצר בעקבות המגע הוא מדהים ומיוחד במינו. (יכולה לחזור על מילים שאומרות שוב ושוב כל בוגרות קורס טיברלי: "אנחנו כל הזמן מחבקות ומנשקות את הילדים אך אי אפשר להשוות את זה לקשר הייחודי שנוצר בעקבות המגע שלמדנו בקורס".)

לשאלה השנייה – כדאי להסביר לילדים. במיוחד לבן ה -5 שאולי דואג וחושש, אולי הוא מדמיין את הגרוע מכל?????

יש להרגיע, לווסת את הדאגה ולשמוע מה הוא מרגיש.

נכון שחשוב לתת לו ולשאר הילדים המון מגע וחום.

חשוב לא פחות להקשיב לו. להאזין.

והנה הנחיה חשובה לכל הילדים בכל הגילאים:

דברו על רגשות.

שאלי אותו, אסתי,:

"מה אתה מרגיש כשאתה רואה את אימא שוכבת במיטה?"

"אתה מפחד? מדוע?"

פרופיל הרגשות נמצא במצב גבוה.

חשוב שתדעי מה המצב, כך תוכלי לנווט ולהרגיע.

מה יקרה אם תסבירי לו מדוע את שוכבת כל היום במיטה?

תוכלי למצוא את המילים הנכונות ולהסביר בצורה שתניח את דעתו.

אחרי הלידה, בעת השהות בבית החולים

האם להביא את הילד/ה הגדולים לבית החולים?

רוב האימהות משתוקקות לראות את הילדים שבבית. הן מתגעגעות. במיוחד אם זהו ילד שני. אך חשוב להכין את הילדים למפגש.

גם לילדים צעירים מאוד חשוב להסביר. יש לומר לילדים שאימא תישאר בבית החולים. רק באים לבקר. אנחנו נחזור הביתה. חשוב לומר לילדים גם מתי אימא תשוב הביתה.

כאשר יגיעו הילדים השתדלי לא להחזיק את התינוק בזרועותיך. חשוב שהן יהיו פנויות בשביל להרים ולחבק את התינוק הגדול יותר. כן. תזכרי. גם הוא עדיין תינוק. והוא מתגעגע ולא כ"כ מבין מה קרה פה.

היי כל כולך בשבילו.

אפשר ורצוי להראות לו את התינוק החדש. אך כדאי שהוא יישאר בעריסה שלו. התייחסי ופנקי את הילדים שהגיעו.

אל תגידי: "התינוק קנה לכם ממתקים/מתנות".

הם יודעים שזה לא נכון.

השתדלי להתייחס לכל אחד מהילדים. השתדלי לחבק ולתת נשיקה לכל אחד. חלקי להם ממתקים ואז אפשר לומר: "היום זה יום שמח לנו. הקב"ה אוהב אותנו ושלח לנו מתנה נפלאה. כולכם ילדים נפלאים ומתנות נהדרות שה' שלח לנו. אני מאוד מאוד אוהבת אתכם! בואו נודה לה' יתברך ונשמח ביחד!"

ועוד מילה לסיום,

מה שתשדרו זה מה שיהיה.

אין צורך לחשוש מהנזק שייגרם לילד הראשון שמא ירגיש קנאה או תסכול. זה בסדר. לא צריך להרגיש אשמים בגלל זה. זה טבעי ונורמלי. ביחד תתגברו. אם תשדרו לילד שהוא מסכן וסובל, הוא יאמץ את ההרגשה ויגביר אותה.

אם אתם בטוחים בעצמכם, שמחים, מצפים, יודעים שהקושי הוא בר חלוף ויהיה טוב לילדים יחד, זה מה שיהיה.

לידת אח זאת הזדמנות לילד לגדול ולהתפתח.

הראו,

שדרו

והרגישו את השמחה והחיוב בהולדתו של התינוק!

הילדים יחקו אתכם!

בהצלחה,

והרבה מזל טוב!