גמילה ממוצץ

הדר שלחה לי במייל: באיזה גיל כדאי לגמול ילד ממוצץ? מה עושים כשהילד מוכן להפסיק אבל 'בזמן אמת' צורח שרוצה מוצץ???
(הבאתי לו אביזר מעבר, משהו נעים להחזיק בו אבל הוא רוצה גם וגם…..)

ריקי כותבת: הבת שלי בת חודשיים, לעיתים נרגעת עם מוצץ ולעיתים לא מוכנה. אני רואה שילדים אחרים במעון נרגעים מהר מאוד עם המוצץ והבת שלי עדיין בוכה…. לנסות להרגיל אותה? אולי זה קשה מאוד לגמול אז עדיף כבר לא להתחיל?

מוצץ הוא אביזר חשוב ומשמעותי מאוד לילד.
פעולת המציצה זהו צורך מולד. המוצץ עונה על הצורך הזה.
אין צורך למנוע מתינוקות מוצץ, בגלל מחשבות מה נעשה עוד שנה/שנתיים/שלוש כשנרצה לגמול….!

עד גיל שנתיים אין צורך לחשוב על גמילה.
אחרי גיל שנתיים כדאי ל'הוריד שעות', לצמצם את הזמן של הילדים עם המוצץ.
בדרך כלל הילדים כבר הולכים למסגרת ולשם לא כדאי לשלוח. תשאירי רק בשינה.

הילד מתקרב לגיל 3?
עכשיו הוא בשל להיפרד סופית מהמוצץ!
בגיל זה אני גם לא ממליצה על אביזר מעבר.
הגמילה צריכה להיות מוחלטת. סופית. מושלמת.

בוודאי שיהיה קשה. בטוח שהוא יבכה ואולי אפילו יצרח. אולי אפילו לא יירדם כל הלילה. אולי הוא יהיה עצבני, אי אפשר יהיה להרגיע אותו, הוא יתפרץ על כל דבר קטן……
קחי בחשבון שזה יכול לקחת 3,4 ימים.

דעי, עכשיו זהו המבחן שלך, כמעט כמו שלו.
גבולות. זה שם במשחק.
עכשיו הילד שלך נפגש עם גבולות שאת מציבה לו.
אם החלטתם שזה הזמן, אם הוא מרבה לרייר, אם הדיבור שלו משובש בגלל המוצץ, אם הוא מאוד תלוי בו, אם הוא כבר גדול מאוד והגיע הזמן, לא משנה מהי הסיבה שהחלטתם לגמול.
אם החלטתם, ראוי ורצוי לעמוד בהחלטה שלכם!
ואם פה תשברי, תוותרי, תחליטי ל'עגל פינות' ולתת לו רק 'קצת כדי שיירגע', יהיה לך קשה בכל ההתנהלות שלך אתו בעתיד.
ילדים צריכים גבולות. ילדים אוהבים גבולות. ילדים צריכים לדעת מה מותר, מה אסור, מהם הכללים של הבית!

אז כמו כל שינוי שעושים בבית חשוב לספר לילד על השינוי הקרב ובא. ספרי לו מתי תזרקו את המוצץ (ב'חלקה', ביום ההולדת), אפשר לקנות מתנה קטנה לרגל היותו גדול.
אפשר לעשות טקס זריקת המוצץ לפח.
רדו למטה והשליכו את כל המוצצים. כולם. אל תשאירי בבית ולו מוצץ אחד.
הילד חייב להבין שאין דרך חזרה. גם את. הפעולה חייבת להיות סופית.

כמובן שאת צריכה להיות אתו. להכיל את צערו, כאבו, תסכולו….
הוא מביע רגש.
זה לא יהיה קל. זה יכול להיות אפילו קשה. זה יכול אפילו לקחת כמה ימים. היי אתו. אתם עוברים את זה ביחד!
אם תשדרי ביטחון, החלטיות, רוגע –
הילד שלך יקלוט זאת. את הרי מאמינה בכל ליבך שהוא יצליח, לא?
אם את סומכת עליו ומאמינה ביכולתו, גם הוא יאמין בכך ויצליח!

לסיכום,
חשוב להחליט ולבצע בשלימות. בלי נקיפות מצפון מיותרות.
חשוב לתת המון אמפתיה.
חשוב לשדר לילד שהוא גדול,
והכי חשוב – לבטוח בו שהוא יצליח!

בהצלחה!
ספרי ושתפי אותי איך הצלחת לגמול. את יכולה גם לשתף בקשיים.

בואי נטפל בו במגע,
כבר ערב….אתם אחרי ארוחת ערב, אחרי אמבטיה. את משכיבה אותו במיטה. חסרונו של המוצץ בולט ביתר שאת.
הוא יכול להיות חסר מנוחה. הוא יכול לבכות שהוא רוצה עכשיו את המוצץ.
תארי לו את הרגשות שהוא חווה.
אני מבינה שאתה עצוב.
קשה לך.
אתה מתוסכל שאין לך עכשיו מוצץ. (אל תפחדי להשתמש בכל קשת הרגשות)
רוצה שאימא תעשה לך עיסוי לפני השינה? כך תירדם יותר מהר!
(כדאי לעשות לילדים את הטיפול שלמדנו בשיעור מספר 2, איך מרגיעים ילד בלילה)
העבירי את ידך בליטוף מהראש ועד כפות הרגליים. התנועה לאורך. נערי את הרגליים.
העבירי את ידך בליטוף רוחבי. מהחזה ועד כפות הידיים. נערי את הידיים.
עבדי לאט, בשיטתיות, במגע עמוק על כל אבר.
ספרי לו מה יהיה מחר: תוכל ללכת ולספר לכולם בגן שאתה גדול! שזרקנו את המוצץ לפח! רוצה לקחת משהו קטן לחלק לכל הילדים?
הקול הרגוע שלך, המגע, הליטוף לאורך הגוף, יעשו את המלאכה!

אין גיל צעיר מדי למגע. הרגילי את הילדים למגע שיטתי, חם ואוהב.
הניחי לאנרגית האהבה לזרום דרך אצבעותיך!

פיזיקאי חכם אמר פעם:
"התרופה הטובה ביותר לכל המצבים היא מגע, חיבוק ואהבה.
מישהו שאל אותו: "ואם זה לא עובד?"
חייך אותו פיזיקאי ואמר:
"תגדיל את המינון!

סיפרה לי רק היום בוגרת הקורס שפגשתי במקרה:
"אני עושה להם כל מה שלמדנו.
לפעמים משתמשת בשיטה כזאת, לפעמים באחרת. אני מצליחה להוציא ליחה, שיעול, אפילו טיפלתי בדלקת אוזניים שרק התחילה…
אבל המתנה הכי גדולה שנתת לי זה המגע.
זה קשר מסוג אחר. לא יכולה להסביר…..משהו שמימי, אחר, חדש.
לעולם לא אוכל מספיק להודות לך שחשפת אותי לזה!"

אומנות הטיפול במגע, שיטת טיברלי –
מי שלא חווה, לעולם לא יבין……
מי שחווה, לעולם לא יפסיק…..!