'נזיפה בת דקה' – מה את עושה אם זה לא הולך?

 

 הנה מייל חשוב שקיבלתי השבוע:

 "שלום רונית יקרה!

כשאת כותבת על 'נזיפה בת דקה'  זה נשמע כמו קסם.
חלום של שיטה מדויקת ועונה על כל הבעיות.
אבל כמה עצוב שבשטח הדברים לא ממש עובדים כך.
עצרתי את הילד.
הבהרתי בקצרה וברוגע שכך לא מתנהגים.
ו…
הילד ממשיך! דווקא! יותר חזק!

דבורי יקרה,
לא מספיק תיארת לי מה בדיוק קרה, ומה ביקשת ממנו
ולמה הוא התחיל להשתולל יותר…
למרות זאת אשתדל לענות.

 

השאלה שלך מדויקת, אמיצה, ואמיתית עד כאב.
בואי ננסה להבין מה קרה פה:
הילד המתוק שלך בן החמש הגביר עוצמה,
השתמש בכוח גופני,
לא עצר מול קול רגוע וברור…
והיה ברור לך שיש כאן כישלון.

אבל,
חשוב לדעת שבאמת,
הוא לא היה פנוי אז ללמידה. נקודה.
לא היה אצל הבן המתוק שלך חוסר הקשבה,
היתה שם הצפה עצבית מלאה. המוח הרגשי השתלט.
אין וויסות, אין למידה, אין יכולת לעצור.

ברגע זה,
באמת המילים לא יעזרו.
באמת אי אפשר להפעיל את 'נזיפה בת דקה' בשלב זה.

 אז מה עושים כשהוא לא מקשיב ולא עוצר??
אולי אפילו הוא עושה 'דווקא'?

 

כאן חשוב:
כמה שפחות דיבור,
יותר נוכחות פיזית יציבה,
קול נמוך,
משפטים קצרים.

אני כאן מחזיקה אותך/
אני לא יכולה לאפשר לך להרביץ לתינוק/
בבית שלנו לא זורקים משחקים

בלי הסברים.
בלי חינוך.
בלי "אמרתי לך"

זהו. אמרת את הגבול. לא חיכית. את הולכת לענייניך.

 

ורק אחרי שהסערה נגמרת, 
ורק אחרי שאפשר,
רק אז,
אז חוזרים ל'נזיפה בת דקה'.
וזה שלב שהמון הורים מפספסים.
העיבוד קורה אחרי, לא בסיטואציה.

 

וחשוב מאוד לדעת:

'נזיפה בת דקה' היא כלי חינוכי.
היא לא כלי כיבוי שריפות.

וכשכל הבית 'בוער' לך,
אין לך זמן לדבר על בטיחות אש.
עכשיו רק מכבים!

ואת, דבורי יקרה שלי,
לא נכשלת.
את התמודדת עם מציאות עמוסה וילד עם עוצמות.

 

אז איך תמשיכי מכאן?

חייב להיות לזה המשך.

'נזיפה בת דקה' לא חייבת לקרות בזמן האירוע.
במקרה שתיארת, דבורי, היא הייתה חייבת לקרות אחרי.
אחרי חצי שעה/בערב/לפני השינה
אחרי שהסערה חולפת.

לא צריך ישיבה רשמית.
אפשר על הספה, במיטה, ליד השולחן.

שלב 1:
נזיפה / הבהרת הגבול (בדיעבד)

קצר. עובדתי. בלי רגש עודף.
"מקודם היה רגע שלא עצרת כשביקשתי ואפילו קצת השתוללת…"

שלב 2:
רגע מעבר

עכשיו הילד שותק. אתם נושמים יחד.
המבט שלו יותר רגוע. הוא מעבד.

שלב 3:
אישור מחודש לערך של הילד

זה שלב קריטי במיוחד לילד חזק/עוצמתי,
כי הוא כבר רגיל להרגיש שתמיד צועקים עליו…

נסי לומר משפטים כמו:

"אתה ילד טוב."
"יש לך לב טוב"
"אני אוהבת אותך גם כשהיה רגע קשה."

שלב 4:
מבחן קצר על החוק

שאלה אחת. תשובה קצרה.
"מה עושים כשאמא מבקשת ממך לעשות כך וכך?"

אם הוא עונה, מצוין.
אם הוא לא יודע/לא מסוגל לענות:
"אז אני אזכיר לא פוגעים/לא מרביצים, קוראים לי לעזרה".
בלי דיון.

שלב 5:
מגע גופני חם

רק אם הגוף שלו פתוח לזה.
אפשר לתת חיבוק, היד שלך בתוך היד שלו, ישיבה קרובה
וזהו.
באמת.

 

למה זה עובד גם אם הוא לא עצר בזמן אמת?

כי הילד לומד ש:
גבולות קיימים גם בתוך הסערה,
כוח לא מבטל את הקשר,
אין צורך להרביץ/להשתולל/לזרוק כדי שנשים לב אליו.

והכי חשוב:

אמא לא מוותרת, אבל גם לא נלחמת בו.
וזה בדיוק מה שילד עוצמתי צריך.

 

ועכשיו המשפטים הכי חשובים:

לנסות את השיטה בזמן האירוע לפעמים זה מצליח,
ולפעמים לא.
אם הילד נסער/משתולל/מרביץ/צועק
זה לא הרגע שלו ללמוד.

 

אבל חשוב אח"כ להמשיך.
וזה החלק הקריטי,
כשאת עושה 'נזיפה בת דקה' אחרי הסערה,
את בונה בו
אמון, ויסות עתידי, אולי עצירה מוקדמת בפעם הבאה.
עצירה מושלמת???
לא בטוח.
אולי עצירה מתקדמת.

 

דבורי יקרה,
תודה על המייל האמיץ הזה.
ושתדעי:
לא נכשלת שם בהעמדת גבולות,
לא נכשלה השיטה שניסית לבצע.
רק היתה שם אמא אמיצה שמתמודדת עם חיים אמיתיים!
בהצלחה!

 

נכון שהבטחתי במייל הזה דוגמאות לילדים גדולים.
אבל היה פה מייל דחוף שחייב התייחסות.
אז בע"ה במייל הבא נרחיב עם דוגמאות גם לילדים גדולים יותר.
מוזמנות להמשיך ולכתוב.
קוראת הכל.

המון המון בהצלחה!