הילדים מתחילים? איך מכינים אותם לשינויים?

איך אנחנו צריכים להרגיש בנוגע לשינוי,

איך הילדים שלנו ירגישו ויחוו את השינוי.

היום הראשון במעון.
הכניסה לגן הילדים.
שלום כתה א'.
חיידר חדש….
ישיבה חדשה?
סמינר?

זה רגע מרגש.
זה רגע לא פשוט.
זה חלק מתהליך התפתחותם!

ישנם שינויים שאי אפשר לצפות אותם,
או לתכנן אותם מראש.
יש שינויים שכן.

היום הראשון במסגרת –
שינוי שידוע מראש.
מעבר ממצב מוכר למקום לא מוכר.
שינוי גדול בחיים, צפוי, ועדיין יש בו קושי.
הילדים/הבנות/הנערים/הנערות יזדקקו לכל היכולות שלהם כדי להתמודד עם השינוי בהצלחה.

מי מתרגש יותר, אתם או הילדים?
מי דואג יותר, אתם או הילדים?

ההורים הם אחד המשאבים העיקריים של הילד לתחושה של בטחון, יכולת ועצמאות.
אנחנו מתרגשים כי אנחנו מבינים את המצב. אולי אנחנו גם דואגים. מה יהיה? איך הוא/היא יתמודדו?

כשאנחנו דואגים אנחנו חושבים שאנחנו נמצאים שם בשבילו..
בעצם, אנחנו נמצאים שם רק בשביל עצמינו.
הבעיה עם דאגה זה שזה לוקח אותנו לחוסר שקט, למתח, לסטרס……במצב כזה קשה לנו לשמוח, לחייך, לעודד…..
הדאגה שלנו,
פוגעת בלמידה ובהתפתחות שלהם.

הם זקוקים להורים חזקים ותומכים שיאפשרו להם להתרגש, לשמוח, להתמודד, לבכות, לכאוב ……
תנו להם מרחב שבו הם יוכלו לקחת עצמאות על עצמם. לדעת שהם יכולים לבד.

חשוב לא לבטל את הקשיים שהם עוברים.
צריך לדעת שיש קושי.
לא לבטל אותו ולומר משפטים כמו:
"תפסיק לבכות, אתה מתנהג כמו תינוק"
"תראי איך כל הילדות בגן משחקות יפה…."
"הבטחת לי בבית שתתנהג כמו גדול"
"למה כל פעם שאתה הולך לישיבה קשה לך לצאת מהבית?"

יש קושי. חייבים להכיר בו. להיות סבלנים, להכיל.
לא לרצות שהוא ייפתר במהרה.
מותר גם להרגיש אותו, להיות שם בפנים עם הילד.

התינוק/הילד/הילדה/הבחור לא צריכים לפסיק לבכות.
מותר שיהיו כאבי בטן,
מותר שתהיה התרגשות,
מותר שתהיה ציפייה,
מותר שיהיו פחדים,
מותר שיהיו חששות.
מותר גם לבכות!

זה בדיוק מה שעושים כשנפרדים!

לא לסחוט מהם הבטחה שמחר יתנהגו יפה/לא יבכו/ישחקו בגן בשמחה.

הרעיון שצריך להעביר לילדים הוא שכל שינוי/מעבר/מסגרת חדשה זה דבר קשה. גם להורים.
קשה. אבל מצמיח!
קשה. אבל מגדל!
קשה. אבל מרים!

המסר – אנחנו סומכים עליך שתתגבר/י!

אל תצפו שכל הילדים ביום הראשון יהיו שמחים, עליזים ומרוצים.
אל תצפו ואל תבקשו את זה.
אנחנו רק צריכים להכיל, להיות שם בשבילם. להבין.
אל תתבלבלו כשהם בוכים, אל תנסו לקחת להם את העצב.

הכינו משהו קטן שיוכלו לשים בכיס או עמוק בתוך התיק. חלק מהבית.
אולי פתק מעודד שתמלאו אותו בנשיקות ותנו להם לשים בתיק.
תנו להם מלא חיבוקים.

מותר וחשוב לחבק גם ילדים גדולים!
חבקו אותם חזק, לחשו להם כמה אתם אוהבים אותם וכמה אתם מאמינים בהם!

מוכנים לנסות ולקבל על עצמכם קבלה?
משהו לכבוד חודש אלול?
מוכנים לנסות לקבל שביום הראשון –
אף אחד מהילדים לא יצא מהבית בלי חיבוק אוהב שלכם?

אשמח לשמוע מכם איך הלך…..
אשמח אם תכתבו איזו אוירה יצרתם…..
אשמח אם תדווחו עם איזה חיוך יצאו הילדים……

לסיכום,

אין צורך לדאוג איך יהיה בגן/בכתה/בישיבה. כמה זמן היא תבכה, האם הילד שלנו ימצא חברים חדשים או האם הם יסתדרו עם הרבה/הגננת/ המורה/המגיד שיעור החדש.

הדאגה מחלישה, מאבנת, טורדת את מנוחתנו…..

להתפלל? כן. המון.
להתרגש? מותר
לפחד? לגיטימי.
לדאוג? לא כדאי.

ועוד משהו,

לא בטוח שהכל יהיה כיף.
חייבים להכין את הילדים שלא הולך להיות רק כיף.

יכול להיות שכל הילדים בגן יבכו……
יכול להיות שהחברה שיש לה מהגן הקודם עוד לא תגיע…..
יכול להיות שמישהו כבר יתפוס לה את הספסל הראשון בכתה…..
יכול להיות שהוא לא ימצא מיד חברותא מתאימה…..

יכול להיות.

ספרו לילדים שגם אתם מתרגשים.
דברו על הרגשות שהם ואתם חווים.
ספרו להם על חוויה שאתם עברתם כאשר הייתם צריכים לשנות עבודה/כולל/דירה חדשה…..
ספרו גם על דברים חיובים וגם על דברים לא פשוטים שהייתם צריכים להתמודד איתם.

אין כמו שיחה גלויה עם הילדים.

ספרו מה היה קשה ואיך התמודדתם.
אל תבטיחו שיהיה רק כיף.

שיח פתוח ואמתי על פחדים, חששות, התרגשות וגם כיף, מאפשר את כל קשת הרגשות.

כאשר יש אפשרות לדבר, להשיח, לשתף,
הכול קצת פחות מפחיד!

המון סייעתא דשמייא!
בהצלחה!