הדסה שלחה לי שאלה דחופה:
"בבקשה, הוא כולו בן חמש והוא ממש מדבר בחוצפה. כל דבר שמבקשים ממנו לא מסכים, מדבר אלינו לא יפה, יכול גם לצעוק עלינו ולדבר דיבורים קשים…..
אתמול ביקשתי ממנו לעשות משהו קטן בבית. הוא ממש התפרץ.
מה אנחנו עושים? איך מגיבים?"
שלום הדסה,
נכון שנורא התחשק לך להתחיל לנאום לו נאומים ולהסביר לו כמה שזה אסור לדבר בחוצפה?
כאשר ילד מדבר אלינו דיבורים של חוצפה צריך לדעת כלל ברזל:
אי אפשר לחנך בסיטואציה!
ברגע זה, כל מה שתגידי, במקרה הטוב נכנס מאוזן אחת ויצא מיד בשניה,
במקרה הגרוע, לא יכנס כלל….
אז לא חבל על כל האנרגיות?
נכון שאת מרגישה שאי אפשר לעבור לסדר היום אחרי שהשמיע דיבורים נוראים כאלו וחייבים, פשוט חייבים לתת מוסר ואפילו להעניש.
נכון שזה העלה לנו את כל הפיוזים.
הכל נכון.
אין מה לעשות.
הסוד הוא: שליטה עצמית.
תחזיקי את עצמך בכוח, אל תדברי מילה.
עכשיו צריך לפעול, לא לדבר!
פשוט תסתובבי משם בהפגנתיות ותלכי משם.
את יכולה לומר מין משפט כזה כשאת הולכת:
"אני לא נשארת במקום שמדברים בו דיבורים כאלו."
אל תגררי לויכוחים/איומים/האשמות/צעקות
דיברת דיבורים כאלו? אני מתרחקת ממך!
אין צורך להוסיף מילים והסברים.
את יכולה להסתובב, להיכנס לחדר שלך ואפילו לסגור את הדלת.
הוא יכול להיות המום ברגע הראשון….
אח"כ הוא ירוץ אחריך!
את לא חייבת לסלוח כ"כ מהר.
הוא גם יכול להתנצל.
אל תוותרי והבהירי לו שבבית שלנו לא מדברים בצורה כזאת!
אבל אחרי שהוא התנצל,
אחרי שביקש את סליחתך,
עכשיו,
עכשיו תני לו המון תשומת לב, חיבוק ומגע!
לא לתת שום תשומת לב על חוצפה.
אם היית מתחילה לנאום, להוכיח, להסביר, לכעוס…
זה ה-מ-ו-ן תשומת לב. נכון שהיא שלילית אבל עדיין תשומת לב.
תני תשומת לב על התנהגות חיובית.
חבקי אותו בחום, (חיבוק ארוך שיפריש הורמונים! לפחות 20 שניות),
תני לו טיפול קצר במגע.
זהו.
הוא שלך ואיתך לעד!
למה שידבר בחוצפה אם אפשר לקבל כ"כ הרבה תשומת לב ומגע על התנהגות נאותה?
בהצלחה!!!