מסגרת חדשה

נכנסים למסגרת חדשה?
בואו נעשה את זה נכון.

פגשתי את דסי באחד המקומות שכל 'עמישראל ואשתו' נמצאים שם עכשיו.
דסי היא בוגרת קורס טיברלי, ואימא ל -4 ילדים קטנים בגלאי הגן.
"רונית, בבקשה, כמה טיפים לשבוע הבא. כולם מתחילים מסגרות חדשות…. שהשבוע המטורף הזה יהיה יותר קל לכולם!"

אז דסי, בשבילך, ובשביל כולם.
בואו נעשה את זה נכון.
כניסה למסגרת חדשה זו התמודדות עבור הילדים שלנו, הם צריכים ללמוד להסתגל למצב חדש, שונה.
מצב חדש יוצר קושי.

מבחינתנו כהורים, אולי זה מצטייר כדבר רע – זה דורש התמודדות הן מצד הילד, והן מצד ההורים, אנחנו כהורים רוצים שקט תעשייתי.
אבל, האם בטוח זה דבר רע?

נכון שזה דורש מאתנו כוחות, נכון שהילד עצוב, קשה לו, הוא מתמודד ואולי ובוכה…..
אך אפשר להסתכל על כך בתור מתנה גדולה לילד שלנו.
כאן הוא צומח, כאן הוא מתקדם.
רק כאשר יש התמודדות, הילד שלנו מקבל הזדמנות לצמיחה, ללמידה.
אנחנו מקבלים ילדים שיודעים להתמודד.

אז הנה טיפ מספר אחד:
לא לפחד ולא לחשוש מהמעבר והכניסה למסגרת חדשה. לראות במעבר ובשינוי הזדמנות לילד שלנו לגדול ולהתפתח.

טיפ מספר 2:
האמינו בכל ליבכם ביכולת ובכוח של הילד שלכם להתמודד עם השינוי.
האמינו בכך ושדרו זאת לילד!

בואו נתכונן ליום הראשון במסגרת.
מומלץ ללכת לישון מוקדם. אם פחות הקפדתם על זמני שינה בחופש, חשוב לחזור לשיגרה.
תנו עיסוי לילדים לפני השינה, הרגיעו כל איבר וכל שריר בגוף והעניקו לילדים חוויה קסומה לסוף החופש.
(פרוט נמצא בחוברת קורס טיברלי שיעור ראשון)
ב"ה הילדים נרדמו בקלות ומצפים למחר…..

אם תכננתם שרק מגיעים להיכרות ולא משאירים את הילד במסגרת:
כדאי לשים דגש על כך שהביקור יהיה קצר, חוויה חיובית לילד עם טעם של עוד.
מסבירים לילד מראש שרק מגיעים להיכרות, נשארים מעט ושניכם יוצאים משם ביחד.

הגעתם לגן. נכנסים, מסתובבים אתו מעט, אפשר להראות לו את הפינות, השירותים, המתלים, ואז לקחת כיסא ולשבת במקום אחד. כדאי לא ליצור תלות של הילד בנוכחות הפיזית של ההורה.
הילד יכול להסתובב אך ההורה ממשיך לשבת על הכיסא ורק לצפות בילד. כך אנחנו מעבירים לילד מסר ברור: אני נמצא פה לידך, לא נוטש אותך, הרי הבטחנו שזה רק ביקור היכרות, אתה יכול להרגיש ביטחון, לחקור ולשחק, אני פה רק צופה.

לא ליזום, לא לדרבן את הילד לשחק, לא להציע משחקים, כלום. תנו לילד שלכם הזדמנות לחקור, לבדוק וללמוד לבד בלי עזרתכם.
אתם רק נמצאים שם ותומכים בו בשקט וברוגע שלכם.
גם אם הילד עדיין חושש ולא משחק כלל,
לא להושיב ילד על הברכיים!
לאפשר לו להתרגל בקצב שלו.

אתם שם חצי שעה. בין אם הילד שיחק והרחיב מעגלים ובין אם עמד לידינו ולא עשה כלום, הגיע הזמן ללכת הביתה עם הבטחה שמחר בע"ה הילד יישאר בגן הנפלא הזה וישחק בכל המשחקים שראינו היום.

אם תכננתם להשאיר את הילד בגן:
כדאי לקום מוקדם ולהתנהל ברוגע ובנחת. אנחנו ההורים שלמים עם ההחלטה שלנו לגבי הגן ושלמים עם ההחלטה שלנו להשאיר היום את הילד בגן.
הורה שלא שלם עם עצמו, מקרין זאת לילד.
מספיק שההורה יקרין ספק קטן או מילות פרידה מהוססות והילד יחוש חוסר ביטחון ויתקשה לומר שלום.

מה דעתכם על משפט כמו זה:
נכון לא תבכה היום בגן?
יהיה לך כיף, נכון?
הילדים כבר ירגישו את הפחד שלנו.
היו בטוחים והקרינו ביטחון, רוגע ושלוה.

אפשר לומר משפטים כמו:
איזה כיף לך שאתה הולך לגן, יש שם כ"כ הרבה משחקים!
היום תוכל לפגוש את כל החברים שלך ולשחק איתם!

האמת היא שלכל ילד יש טבע מולד של סקרנות וחקרנות.
אם ההורים לא היו עם הילדים, רוב הסיכויים שהילדים היו נכנסים לגן מתוך סקרנות וחקרנות. אך הילד לא בא לבד, הוא בא עם ההורה ואנחנו חוששים…..

האמת היא שרוב הקושי זה של ההורה.
הילד חווה את הדופק המואץ של ההורה, את אי הוודאות שלו ואז הילד נצמד להורה ובוכה.
זיכרו, רוגע, שלווה וביטחון.

הנה הגענו לדלת של הגן.
אם הילד מספיק גדול ומסוגל,
חשוב מאוד לתת לילד להיכנס לגן על רגליו, לא על הידיים!
שימו לו את התיק על הגב, ותנו לו להיכנס על רגליו ראשון.
המסר – אתה בוגר, אתה עצמאי, זה הגן שלך. אתה מזמין אותי גם להיכנס? אני רק אורח פה!

הורה שמגיע ונכנס עם הילד על הידיים, מה הוא משדר לילד?
אתה לא יכול לבד, אתה צריך אותי, אני לא סומך עליך.

לעיתים אפילו הילדים מרגישים את ההורה מחזיק חזק, מגונן, מתקשה להיפרד…
עדיף לתת לילדים ללכת לבד ורק לתת להם יד.

נכנסנו. נשארנו כמה דקות.
עכשיו צריך להתחיל תהליך פרידה שצריך לחזור על עצמו כל יום וכדאי לשמור עליו בקפדנות.

למה?
מנקודת מבטו של הילד, יש כאן אי – וודאות.
הוא לא יודע מה ההורה מתכנן באמת לעשות. כאשר הוא רואה שההורה רוצה ללכת, הוא חושב:
"אם אני אצרח ואבכה, אולי אימא תיקח אותי הביתה?"
כדי לעזור לילד ולהקל עליו להגיע לפרידה עצמאית,

יש להפוך אי וודאות לוודאות.
הן מבחינת הילד והן מבחינת ההורה.
חשוב לעשות זאת אף לילד קטן מאוד, בן 10 חודשים, (מה, הוא לא מבין?) ובוודאי גם לגדולים יותר.

כדאי שיהיו תשובות ברורות ומוסכמות מראש על 3 דברים,
הן לבוקר הראשון בגן והן לשאר הבקרים.

1. מתי נפרדים?
2. איך נפרדים?
3. איפה נפרדים?

מתי נפרדים?
צריך לקבוע מסגרת ברורה מתי אנחנו נפרדים. אפשר להגיד לילד: עוד 5 דקות אני הולכת, ילדים יכולים לראות את המחוג (גם ילדים קטנים מאוד!) וכשעוברות 5 דקות, קמים והולכים.
גם ההורה וגם הילד, כולם יודעים בוודאות מתי נפרדים.

 איך נפרדים?
אפשר לעשות עם הילד דיאלוג, משא ומתן – כמה נשיקות נותנים וכמה חיבוקים. לדוגמא: 2 חיבוקים ו 3 נשיקות ואז נפרדים.
כל בוקר לשמור עם השגרה.
זה מאוד מעצים את הילד כאשר אנחנו מתייעצים אתו!

איפה נפרדים?
אפשר להיפרד ליד המגירה האישית, ליד הקוביות, בחצר, ליד הדלת.
השגרה מאוד מקילה על הילד ועל ההורה.
עכשיו גם הילד וגם ההורה יודעים בוודאות היכן נפרדים.
גם פה אפשר לשתף את הילד ולהתייעץ אתו היכן הוא רוצה להיפרד.

כאשר יש וודאות זה מוריד את מפלס החרדה ונותן תחושה רגיעה.
מומלץ לא להאריך את זמן השהייה בגן יתר על המידה (10-15 דקות) וברגע שההורה החליט שזה הזמן לעזוב, הפרידה צריכה להיות קצרה והחלטית.

חשוב מאוד לומר לילד –
אני נפרד ממך ואני אבוא לאסוף אותך בסוף היום / עוד שעתיים / לפני ארוחת צהרים / אחרי ארוחת צהרים.
ולעמוד בהבטחתנו!
אם הבטחתם, קיימו!
לבנות אימון לוקח זמן, לפעמים אפילו שבועות לכן חשוב לקיים מה שמבטיחים!

אחת הסיבות לכך שילדים מתקשים להיפרד נובעת מהקושי לתפוש את מושג הזמן.
לכן חשוב לומר לילד מתי חוזרים ומי ייקח אותו מהגן.

רגע הפרידה עצמו
אם קבעתם את מסגרת הפרידה, עימדו בזה, היו חזקים!
גם עם הילד בוכה, אל תיבהלו, אמרו יפה שלום ולכו לדרכם!

ברגע שההורה הולך זהו סימן למשבר, היו מוכנים!
אמנם אתם שומעים את בכיו של הילד מאחורי הדלת אך דעו שרק עכשיו המשבר גם יכול להיגמר!
באורח פלא הילד נרגע, עכשיו אפשר להסיח את דעתו, הגננת יכולה להיכנס לתפקידה, להרגיע את הילד ולעניינו בנעשה בגן.

רק כאשר ההורה הולך, דעתו של הילד יכולה להתפנות לפעילות אחרת והוא יכול להתחיל להסתגל לשינוי!
ע"כ מומלץ שלא להיבהל כאשר הילד בוכה או מוחה על עזיבת ההורים.
אין צורך לשלוט על התנהגות הילד, חווית הפרידה אינה פשוטה עבורו ויש לקבל זאת.
חשוב להעביר לו את המסר הברור שההורה הולך לזמן מוגבל וכי הם יפגשו שוב בהקדם!

פרידה מילד קטן שעדיין לא מדבר:
לקבוע שיגרת פרידה כנאמר לעיל:
ההורה אומר לילד בן 10 חודשים שבוכה-
אני אפרד ממך בעוד 2 דקות, אני אתן לך חיבוק ואנחנו ניפרד ליד הבובות.
זוהי שיגרה קבועה שעושים כל יום.
כל יום ההורה צריך להיפרד מהילד לשלום, לא לסמוך על האימון השברירי של הילד, עד גיל 3 יש לקיים שיגרת פרידה!

ומה תגידו על זה?
ההורה מביא את הילד על רגליו, הילד נכנס יפה לגן , בלי בכיות כלל, מסתקרן, ניגש למשחק ומתחיל לשחק. ההורה מנצל את העובדה שהילד שקוע במשחקו וטס לדרכו.
גרוע 
יכול ליצור משבר אימון בין ההורה ובין הילד, גם אם נראה שהילד רגוע וחבל שהוא יתחיל לבכות אם ניפרד, חשוב לבצע תהליך פרידה. להסב את תשומת ליבו של הילד שאנחנו הולכים ולא להעלם לו בפתאומיות. זה יכול להרע את המצב בפעמים הבאות וגרוע מכך, ייצור משבר אימון בין ההורה והילד.

או
יעל נכנסת עם אביגיל בת השנה למעון, מגיעה זמן הפרידה, אביגיל יודעת מה עומד לקרות ומתחילה לבכות ונצמדת בכוח לאימא. המטפלת רוצה לעזור, ניגשת לאימא ולוקחת את אביגיל הבוכייה ממנה.
גרוע 
מי לוקח אחריות על הפרידה? המטפלת!
במצב כזה שוב נכנסנו לחוסר וודאות – הילד לא יודע האם ההורה מסכים שייקחו אותו או לא.

מה לעשות? ההורה עצמו יעביר את הילד לידי המטפלת.
הילד מקבל כאן מסר ברור – ההורה רוצה את הפרידה.
יש כאן אחריות בפרידה על ההורה ועל הילד.

לכן חשוב לזכור בפרידה אצל ילד קטן שלא הולך – לקיים שיגרת פרידה ולהעביר אותו למטפלת ולא שהיא תיקח / תקרע אותו מידי ההורה.

לסיכום

1. להרגיע דבר ראשון את עצמינו, לשדר לילד רוגע, שלוה ושלימות עם ההחלטה לשלוח אותו לגן.
2. להאמין בילד ובכוחו להתמודד.
3. חשוב להקפיד על שנת לילה מוקדמת, (כדאי להוסיף עיסוי ומגע – מרגיע מאוד ומשרה שלוה) ויקיצה מוקדמת מספיק כדי להתכונן בנחת לגן. כאשר ילד מגיע לגן מלא ילדים שחלקם בוכים (כידוע בכי הוא דבר מדבק) ,והגננת כבר עסוקה בשגרת הבוקר, זה עלול להקשות על הפרידה. לכן מומלץ להגיע מוקדם והגננת עדיין פנויה ויכולה להעניק יותר יחס.
4. בדרך אפשר לומר לילד משפטים שמשדרים לו שאנחנו בטוחים שיהיה לו טוב בגן, אפשר לדבר על מה הילד רוצה לעשות היום, אולי לצייר ציור לאימא או לשחק עם חבר זה או אחר.
5. לאפשר לילד להיכנס על רגליו לגן, עם התיק על שכמו, אם אפשר שיכנס ראשון – הוא בעל הבית כאן וזה הגן שלו, אנחנו רק אורחים.
6. לקיים שיגרת פרידה, טקס ידוע מראש, הילד יודע למה לצפות, אין חוסר וודאות, שיגרת הפרידה נותנת תשובות ברורות ל – 3 שאלות: מתי נפרדים, איך נפרדים והיכן נפרדים.
7. לא לברוח לילד! חשוב לומר שלום ולהיפרד, גם אם נראה לנו שזה יעורר את הבכי של הילד ויקשה על הפרידה, עבור הילד היעלמות ההורה היא סיטואציה מפחידה שמציפה אותו בחרדה גדולה.
8. להסביר לילד שאנו נפרדים רק לזמן מוגבל, ליידע אותו מי יבוא לקחת אותו ומתי וכמובן, לעמוד בהבטחתנו!
9. לקיים את שיגרת הפרידה המוסכמת בקצרה ובהחלטיות, לא למשוך את הזמן.
10. לעזוב את הגן גם ולמרות שאנו שומעים את הילד בוכה. להגיב בצורה שקולה ולא מתוך אשמה ורחמים, לדעת להכיל, להבין את הקושי, לדעת שקשיי פרידה הינם לגיטימיים ומעידים על התפתחות תקינה, ומצד שני לתת לו להתמודד ולצמוח.
11. חשוב מאוד להקפיד לקחת את הילד בזמן מהגן שלא יהיה מהאחרונים שנשארים ויחשוש שהוריו לא יגיעו…

שאו תפילה על שפתיים,
ובהצלחה רבה!