כשהשינה הופכת לחוויה ג'

אז לא חילקתם הוראות,
לא דרשתם דרישות,
לא גערתם/נזפתם/זרזתם
השתדלתם לא להיגרר למריבות ולא להגיב לבכיות שלהם.

צל"ש

מכל התגובות שלכם הבנתי שזה לא היה קל.
לפעמים קשה מאוד.
רציתם לצעוק…
הבכיות שלהם יכולות להוציא אותנו מהכלים….
אבל התגברתם!
בשביל ליצור אווירה רגועה לפני השינה,
זה היה שווה!

מצרפת שיתוף ואת תגובתי מיד אחריו:
"רונית, איזה מענין, ממש בא לי לנסות
אבל מה עושים בלי מלל?
הרי כדי שיגיעו מתישהו לשינה, צריך לאכול ארוחת ערב, ובלי לאסוף משחקים אי אפשר להתיישב לאכול
אבל מצידם לשבת שעות לשחק, אם אני לא אגיד לעצור ולאסוף, זה לא יקרה ובד"כ אני צריכה להגיד כמה פעמים כדי שיזוזו.
אז לוותר על כל זה?
מה כן לעשות?"

אז שלא תחשבו שלא מדברים.
מותר לדבר! כדאי לדבר!
אבל דברו אל הילדים ברוגע, בשקט, בשלווה.
לא צריך להגיד כמה פעמים כל דבר כדי שהם יזוזו. מספיק פעם אחת:
"מרים ואליעזר, תסדרו בבקשה את המגנטים בסלון, אני סומכת עליכם שתאספו בזריזות"
חלקי למטלות קטנות. פעם אחת לבקש.
ותחכי.
סבלנות.
זאת מילת המפתח.
זכרו שאנחנו רוצים להקנות עכשיו משהו לילדים שישמש אותם כל החיים בע"ה.
אנרגיה שקטה ורגועה. כמה שפחות מלל.

השלב שני: הכרה

מנסים לזהות סימני עייפות.
שיפשוף עיניים, טענות, מריבות שטותיות, קוצר רוח….
יכול להיות שזה לא יגיע כ"כ מהר.
אולי זה לא יקרה בשעה 8:00 בערב.
אולי זה יקרה רק בשעה 11:00 בלילה?
אולי.

זכרו, סבלנות.

זיהיתם סימני עייפות?
עכשיו צריך לפעול:
לכבות חלק מהאורות בבית.
אפשר להדגים פיהוק גדול ליד הילדים (פיהוק הוא דבר מדבק כידוע…) ולומר בשקט, אבל ממש ברוגע
ליד הילדים:
"אני עייפה! נראה לי שהגוף שלי אומר לי שאני עייפה. אני מתכוננת ללכת לישון"
(לא באמת חייבים ללכת לישון אבל להתחיל להתכונן)
לכי לצחצח שיניים, היכנסי לחדר הילדים.
אפשר להתיישב על כסא, אפשר לשכב במיטה שלהם ולחכות.
לא לומר מילה שישתמע שאת מדרבנת אותם לבוא.
חכו שזה יבוא מהם.
זכרו, עכשיו זה תהליך למידה. יכול גם לקחת זמן…
בע"ה יגיע הרגע שהם יכירו בזה שהם באמת עייפים.
אולי ילבשו פיג'מה, (הקטנים כבר יהיו עם פיג'מה) אולי יבואו לחדר לידך.

זה הזמן לתת תשומת לב חיובית:
"כל הכבוד לך שאתה גדול ונכנסת לבד למיטה!"
"את באמת כבר ילדה גדולה והולכת לישון בעצמך!"

מותר לחבק,
כדאי להוסיף נשיקה אוהבת,
ממליצה על עיסוי נעים…

לא להכריח ללכת לישון.
לא לדרוש שתשכב בשקט,
לא לומר מילה אם הוא קם ומסתובב.
אני עייפה, מדגימה עייפות, יושבת/שוכבת רפויה ומחכה.
זכרו שעכשיו אנחנו מלמדים אותם לזהות עייפות שלהם ולדעת לפעול בנידון!
הם יחקו אותנו.
צריך לתרגל זאת לפחות שבוע.
לא להתייאש.