התקפי זעם?

ילדים עם התקפי זעם

ראיתם תינוקות קטנים עם היסטריה?
היו לכם בני שנתיים עם התקפי זעם?
ילדים בני שלוש, ארבע כועסים ממש?
בני 10 שנים ומאבדים עשתונות?
מתבגרים במצב הזה?

כן. אז יש כאלו מצבים.

אולי לא אצל כולם.
אולי אצל השכנים…..
אבל בואו ונהיה כנים, גם אצלנו זה יכול לקרות.

אז מה עושים במצבי היסטריה, התקפי זעם בלתי נשלטים,
כעס או איבוד עשתונות של הילדים שלנו?

לעיתים אפשר לזהות התפרצות באופק. זה הולך לקראת.
אם הצלחתם לזהות קודם – זה רווח נקי.

גם אם לא, הנה ההדרכה:

שמעתם פעם על המושג 'הורות גופנית'?
האמת היא שאני מדברת על זה כל הזמן.
מנקודת מבט מדעית, יש המון סיבות להורות גופנית.
המגע מדליק את מוחם של הילדים כמו זיקוקים.
מגע משחרר במוח כימיקל שנקרא BDNF (גורם נוירוטרופי מוחי) שעוזר למוח להתבגר ולגדול.
ליטופים וחיבוקים משחררים אוקסיטוצין, שמאותתים על ביטחון ואהבה לילדים.

מדענית המוח ליסה פלדמן כותבת בספרה:
"לילדים מכל הגילאים, מגע גופני אפקטיבי יותר מהטפות,
נזיפות או הסברים."

לדברי הפסיכותרפיסטית טינה פיין ברייסון, "כשהילדים מתרגזים, אין להם גישה לצד השמאלי ההגיוני של המוח.
בזמן התפרצות רגשית הצד הימני של המוח הוא השולט.
זהו הצד שנוגע לתקשורת לא מילולית. לתחושה לחוויה.
לכן, כשמחבקים בן שנתיים צורח, או נוגעים קלות בילדה בת 10, מדברים ישירות לחלק הכי נגיש במוחם, ומתקשרים בצורה הרבה יותר אפקטיבית עם הילדים."

אז בפעם הבאה שמישהו כאן מתרתח וקרוב לאיבוד עשתונות, השתמשו ב'הורות גופנית', תנו מגע פיזי:
חיבוק,
עיסוי,
ליטוף,
נידנוד,
הרפיה,
 אפילו נגיעה קלה בכתף של מתבגרת…..

(בוגרות קורס טיברלי,
בזמנים כאלו כדאי להשתמש בכלים שלמדנו….)

בשום אופן לא  הוראות מילוליות.
אין זה הזמן המתאים לדבר לשכל ולהגיון!

בהצלחה רבה!