הרטבת לילה

נעמי התקשרה אלי לפני כחודש: "עזרה! הצלה! ייאוש טוטאלי!
אני כבר מיואשת, לא יודעת מה לעשות…."
הייתי צריכה להרגיע את נעמי. היא התעשתה וסיפרה לי.
"זוכרת את רחלי שטיפלת בה?" (רחלי הייתה מגיעה אלי לטיפול רפלקסולוגי שבועי כדי לפתור בעיה של נוזלים באוזניים.)
"לפני שבועיים זה התחיל –
פספוסים על ימין ועל שמאל, כמעט כל לילה. כל מה שניסנו לא עזר… כל בוקר מכונה מליאה עם כל הבגדים וכלי המיטה. מה קרה לה? אני כבר מיואשת….."

הבנתי את נעמי כל כך! באמת קשה….
האמת היא שהרטבת לילה זהו אתגר אמתי לכל הורה. זה מעמיד במבחן את כל בסבלנות, והשליטה העצמית שלנו.

רחלי בת ה-4 נגמלה מזמן, גם ביום וגם בלילה.
היא עשתה את זה ממש חלק.
בגיל שנתיים וחצי נגמלה מטיטול ביום, בגיל 3 וחצי נגמלה מטיטול בלילה.
חצי שנה היה בסדר.

הרטבת לילה.
ישנם סיבות רבות לכך. אחדות רגשיות, חלקן גופניות ובמרבית המקרים זהו שילוב של שתיהן.
סיבות רגשיות יכולות להיות למשל – קנאה.
הצטרפות אח קטן למשפחה היא הרבה פעמים סיבה לכך. ילד קטן שעד עתה זכה להיות המוקד של הבית ועתה מתבקש להתחלק בתשומת הלב עם תינוקת קטנה וצווחת…
בתת המודע הוא חייב להיכנס חזרה לתמונה.
כדי שלא יתעלמו ממנו הוא מתחיל להרטיב במיטה.
לעיתים באמת קל לנו למצוא את הסיבה להרטבה, בוודאי אם זה קורה בעקבות לידת תינוק או מעבר דירה/מסגרת חדשה.
אך ילד שהיה יבש תקופת זמן לחלוטין ופתאום החל להרטיב, זה תמרור אזהרה!
צריך לחפש ולחפור כדי למצוא את הסיבה. ברוב במקרים הסיבה רגשית! אין מצב שהילד 'איבד' לפתע את השליטה על סוגריו! (למעט דלקת בדרכי השתן וכד')

הדרכתי את נעמי איך לפעול. אצל רחלי בת ה -4, נעמי הייתה צריכה לעשות קצת עבודת בלשות.
בבית לא היה שינוי כלל, הגננת לא דיווחה על כל קושי עם רחלי.
היא עודדה את רחלי לספר על הגן ולאט לאט הוציאה ממנה שיש ילדה בגן שכל הזמן מרביצה לה 'שהגננת לא רואה'…
נעמי החכמה טיפלה בנושא בלי הרבה רעש. בחוכמתה הזמינה את הילדה לביתה, העצימה את שתיהן, הפכה אותן לחברות ובכך הרוויחה כפליים.
רחלי הפסיקה להרטיב כמעט מיד, בתה הרוויחה חברה טובה, על הדרך לימדה את שתיהן חברות מה היא…..

נסי בכל האמצעים שבכוחך לגלות מדוע החלה התופעה, השתדלי לתקן מה שביכולתך.
כל ילד מייצג בעיה אישית שונה. אין פתרון קסמים.

ברוב המקרים, שלב הגמילה מהרטבה בשנת הלילה מגיע בשלב מאוחר יותר מאשר שלב הגמילה מהרטבה בשינה ביום.
שליטה מודעת בסוגרים ושליטה בהם מתוך שינה עמוקה, זה מיומנות אחרת לגמרי!
לעיתים גמילת לילה יכולה לבוא גם כשנה לאחר שהילד נגמל ביום ולעיתים אפילו יותר.

ילדה בת 4, שנגמלה מזמן ביום, ואת רוצה להתחיל גמילה בלילה, חייבים להתייעץ אתה ולשתפה בתהליך. חפשי זמן טוב שהיא עוזרת, מתנהגת כמו גדולה ואז שאלי:
"את כזאת גדולה, עזרת לי כ"כ יפה עם… (מני את הדברים), רוצה שנוריד טיטול גם בלילה?"
אם היא לא רוצה, יש לכבד את רצונה, לחכות שבועיים ואח"כ לנסות שוב.
אם היא מוכנה, צאי איתה לדרך!
אם קורה ומשהו התפספס בלילה, למדי אותה להוריד לבד פיג'מה רטובה.
ילדים שמסוגלים להחליף לעצמם, פשוט להניח להם לפני הלילה בגדים ומצעים חדשים. את תטפלי בכל שאר העניינים בבוקר.

הילד גדל קצת, ועדיין מרטיב בלילה.
הרטבת לילה נחשבת לבעיה רפואית רק מגיל 5 אצל בנות, וגיל 6 אצל בנים.
זה בהחלט נורמטיבי שהילד ייגמל בלילה רק בגילאי 5-6.

מחקרים הראו כי ילדים רבים הסובלים מהרטבת לילה הם ילדים בעלי תאבון מופרז, אוכלים ושותים הרבה.
נסי לעודד את הילד בעדינות ללעוס יותר ביסודיות, לא כדאי לשתות עם מזון מוצק….
כאשר כמות המזון שנאכלת רבה מידי, זה יגרום לגזים והתנפחות במערכת העיכול, דבר זה גורם ללחץ רב על שלפוחית השתן והיא מתרוקנת בקלות….
על תה וקפה חייבים לוותר, באמת שאין להם מקום בתפריט של הילד! (תתפלאו, ישנם הורים שנותנים לילדים 'לטעום' מהקפה שלהם. יש גם ילדים בני 10 שכבר שותים קפה כמו גדולים, סובלים מהרטבת לילה ולא יודעים עד כמה קפה משתן….)
כדאי לגמור לאכול ארוחת ערב מוקדם, לא להשתמש במזון מתועש ומתובל מאוד, מזרן נוח אך לא רך מידי, כמה שפחות כלי מיטה וכריות. השתדלי למנוע שינה על הגב, חימום יתר של חוט השדרה נוטה להחליש את השליטה בשלפוחית השתן.
כאשר את נכנסת לחדר לנשיקת לילה טוב אחרונה, אם הוא שוכב על הגב, גלגלי אותו בעדינות לצד.
הלבישו פיג'מה שאפשר להוריד בקלות, (עדיף בלי רגליות), האירו את המסדרון ואת הדרך לשירותים שהילד לא יפחד ללכת לשם בעצמו.

רוב הילדים חשים בנוח אם ניתנת להם הזדמנות ללכת לשירותים לפני שאת הולכת לישון. כאשר את משכיבה אותו שוב במיטתו לחשי לו באוזן בחיוך – "הפעם הבאה רק בבוקר!" תופתעי עד כמה זה פועל!

אם סיבת ההרטבה אינה רגשית, חפשו הרגלים גופניים.
יש משפחות המאופיינות בגמילה מאוחרת,
ישנם ילדים, ואפילו מבוגרים, שמעולם לא היו יבשים.
יתכן שהדבר נובע מגורם פיזי כמו שלפוחית קטנה או שרירים חלשים.
התעמלות ותרגילים פשוטים בשיטת 'פאולה', יכולים לשפר מאוד את המצב!

אם הבעיה מציקה להורים או לילד ונמשכת עד גיל מאוחר יותר, אפשר לברר לגבי מרפאה לטיפול בהרטבה.
הטיפול המקובל הוא בד"כ מתן 'סדין מצפצף'.
הרבה ילדים הצליחו להיגמל ע"י שיטה זו. אך יש גם כאלו שלא.
צריך לזכור שמדובר בגוף ונפש, צריך לתת מענה הן פיזי והן רגשי.
ישנם חוקרים שטוענים שהרטבת לילה אלו רגשות שלא יוצאות ביום, ואז הן יוצאות בלילה.
שייך לכליות, רגשות, פחדים.
רגשות שאין להם ביטוי נכון ביום, יוצאות בלילה באיבוד שליטה.

נסי למצוא היכן להעצים את הילדים, לתת ביטוי הולם לכישרונותיהם. לעיתים כדאי לחשוב על טיפול רגשי מקדם ומעצים ולהתעלם מהבעיה בלילות.
הרבה פעמים, אם נוריד פרופיל, הפסקנו לדאוג ולדוש בנושא, רק הרמנו עיניים לשמים והתפללנו, הבעיה תפתר מאליה….

בואי נטפל בו במגע,
טיפול בכף הרגל מרגיע, מוריד מתח, משרה שלווה, מפיג חרדות, פותח את הלב…
דברי אל הילדים דרך רגליהם!

אין גיל צעיר מדי עבור טיפול רפלקסולוגי. הרגילי את הילדים למגע שיטתי, חם ואוהב בכפות הרגליים, הניחי לאנרגית האהבה לזרום דרך אצבעותיך!
עסי את כף הרגל ביסודיות בכל חלקיה, בצד הכפי, בצד הגבי, בעקב, בגשר, בכרית המדרך ובאצבעות.
הניחי את כפות ידייך בחיבוק מלא על אצבעות רגליו של ילדך.
זהו מגע שעוטף את האזור שאת נוגעת בו וכאילו מכסה אותו. המגע ארוך, סבלני ועוטף. כאשר מרגישים שזה מספיק, עוברים לשאר האזורים בכף הרגל. לא למהר לעבור לאזור הבא.
אח"כ עברי בעדינות מספר פעמים על קו הסרעפת.
סיימי בהחזקת עקבים. הניחי את הידיים כשאצבעותיך מקיפות את העקבים, החזיקי באופן סטטי. לחצי בעדינות כדי להעביר תחושת ביטחון.

'החזקת עקבים' זוהי צורת מגע מאוד משמעותית. הילד מתנתק מהעולם החיצוני ומאפשר לו להיות מרוכז בתחושותיו הפנימיות.

וזה מה שאת משדרת,
בלי מילים,
בשפת המגע :
"אתה רצוי, אהוב ויקר…..
אני כאן אתך! עכשיו אפשר להרפות ולהירגע……"

הפכו את הטיפול לשעת איכות, דקות קסומות של קשר….

טיפול במגע –
מי שלא חווה, לעולם לא יבין……
מי שחווה, לעולם לא יפסיק…..!
אומנות הטיפול במגע – שיטת טיברלי.
החורף במלוא עוזו ואתו הנזלות, השיעולים, הליחה ומחלות חום.
מזמינה אותך להגיע וללמוד.
תוכלי את לטפל בילדייך במו ידייך.
חיזוק חיסוני, גופני ורגשי.
אומנות הטיפול במגע.
השקעה חד פעמית למען ילדייך…

ועוד מילה לסיום,
הדבר החשוב ביותר הוא לא לאבד שליטה.
לכבד את הילדים,
לא לפגוע בהם,
לא לכעוס,
לא להאשים….
אסור, פשוט אסור לגעור, לאיים, לבייש, לנזוף או להיות קדושה מעונה וקפואה.

סבלנות – זאת מילת המפתח.
לתת המון אמפתיה, להבין מה עובר עליהם, (חשוב להבין מה חש הילד, המון בושה, אשמה, ייאוש, דימוי עצמי נמוך….)
לחכות לו.
להבין.
להיות אתו ברגעים הקשים,
לעודד אותו,
ולהאמין ביכולתו שיצליח!