הרטבת לילה

עצות והדרכה מעשית

נעמי התקשרה אלי מוקדם בבוקר: "אני כבר מיואשת, לא יודעת מה לעשות…."

הייתי צריכה להרגיע את נעמי, היא התעשתה וסיפרה לי.

"זוכרת את רחלי שטיפלת בה?" רחלי הייתה מגיעה אלי לטיפול רפלקסולוגי שבועי כדי לפתור בעיה של נוזלים באוזניים.

"לפני שבועיים זה התחיל –

פספוסים על ימין ועל שמאל, כמעט כל לילה. כל מה שניסנו לא עזר, כל בוקר מכונה מליאה עם כל הבגדים וכלי המיטה. מה קרה לה? אני כבר מיואשת….."

רחלי בת ה-4 נגמלה מזמן, גם ביום וגם בלילה.

היא עשתה את זה ממש חלק.

בגיל שנתיים וחצי נגמלה מטיטול ביום, בגיל 3 וחצי נגמלה מטיטול בלילה.

חצי שנה היה בסדר.

הרטבת לילה זה לא עניין פשוט. ישנם סיבות רבות לכך. אחדות רגשיות, חלקן גופניות ובמרבית המקרים זהו שילוב של שתיהן.

סיבות רגשיות יכולות להיות למשל – קנאה.

הצטרפות אח קטן למשפחה היא הרבה פעמים סיבה לכך. ילד קטן שעד עתה זכה להיות המוקד של הבית ועתה מתבקש להתחלק בתשומת הלב עם תינוקת קטנה וצווחת…

בתת המודע הוא חייב להיכנס חזרה לתמונה. כדי שלא יתעלמו ממנו. הוא מתחיל להרטיב במיטה.

לעיתים באמת קל לנו למצוא את הסיבה להרטבה, בוודאי אם זה קורה בעקבות לידת תינוק או מעבר דירה/מסגרת חדשה.

ילד שפתאום החל להרטיב לאחר שנגמל כבר זה תמרור אזהרה!

צריך לחפש ולחפור כדי למצוא את הסיבה. בד"כ הסיבה רגשית! בד"כ לא קורה שהילד 'איבד' את השליטה על סוגריו. (למעט דלקת בדרכי השתן וכד')

אצל רחלי בת ה -4, נעמי הייתה צריכה לעשות קצת עבודת בלשות.

בבית לא היה שינוי כלל, הגננת לא דיווחה על כל קושי עם רחלי. היא עודדה מאוד את רחלי לספר על הגן ולאט לאט סיפרה רחלי שיש ילדה בגן שכל הזמן מרביצה לה 'שהגננת לא רואה'…

נעמי החכמה טיפלה הנושא בלי הרבה רעש. בחוכמתה הזמינה את הילדה לביתה, העצימה את שתיהן, הפכה אותן לחברות ובכך הרוויחה כפליים.

רחלי הפסיקה להרטיב כמעט מיד, בתה הרוויחה חברה טובה, על הדרך לימדה את שתיהן חברות מה היא…..

האמת היא שהרטבת לילה זהו אתגר אמתי לכל הורה. זה מעמיד במבחן את כל בסבלנות, והשליטה העצמית שלנו.

נסי בכל האמצעים שבכוחך לגלות מדוע החלה התופעה, השתדלי לתקן מה שביכולתך.

כל ילד מייצג בעיה אישית שונה. אין פתרון קסמים.

ברוב המקרים, שלב הגמילה מהרטבה בשנת הלילה מגיע בשלב מאוחר יותר מאשר שלב הגמילה מהרטבה בשינה ביום.

שליטה מודעת בסוגרים ושליטה בהם מתוך שינה עמוקה, זה מיומנות אחרת לגמרי!

לעיתים גמילת לילה יכולה לבוא גם כשנה לאחר שהילד נגמל ביום ולעיתים אפילו יותר.

הילד גדל קצת, ועדיין מרטיב בלילה.

הרטבת לילה נחשבת לבעיה רפואית רק מגיל 5 אצל בנות, וגיל 6 אצל בנים.

זה בהחלט נורמטיבי שהילד ייגמל בלילה רק בגילאי 5-6.

אם סיבת ההרטבה אינה רגשית, חפשו הרגלים גופניים. יש משפחות המאופיינות בגמילה מאוחרת. יתכן שהדבר נובע מגורם פיזי כמו שלפוחית קטנה או שרירים חלשים.

מחקרים הראו כי ילדים רבים הסובלים מהרטבת לילה הם ילדים בעלי תאבון מופרז, אוכלים ושותים הרבה.

נסי לעודד את הילד בעדינות ללעוס יותר ביסודיות, לא כדאי לשתות עם מזון מוצק….

כאשר כמות המזון שנאכלת רבה מידי, זה יגרום לגזים והתנפחות במערכת העיכול, דבר זה גורם ללחץ רב על שלפוחית השתן והיא מתרוקנת בקלות….

על תה וקפה חייבים לוותר, באמת שאין להם מקום בתפריט של הילד! (תתפלאו, ישנם הורים שנותנים לילדים 'לטעום' מהקפה שלהם, יש גם ילדים בני 10 שכבר שותים קפה כמו גדולים, סובלים מהרטבת לילה ולא יודעים עד כמה קפה משתן….)

כדאי לגמור לאכול ארוחת ערב מוקדם, לא להשתמש במזון מתועש ומתובל מאוד, מזרן נוח אך לא רך מידי, כמה שפחות כלי מיטה וכריות. להשתדל למנוע שינה על הגב, חימום יתר של חוט השדרה נוטה להחליש את השליטה בשלפוחית השתן.

הלבישו פיג'מה שאפשר להוריד בקלות, (עדיף בלי רגליות), האירו את המסדרון ואת הדרך לשירותים שהילד לא יפחד ללכת לשם בעצמו. לילדים יותר גדולים אפשר לתת פנס חשמלי שיוחבא מתחת לכרית.

רוב הילדים חשים בנוח אם ניתנת להם הזדמנות ללכת לשירותים לפני שאת הולכת לישון. כאשר את משכיבה אותו שוב במיטתו לחשי לו באוזן בחיוך – "הפעם הבאה רק בבוקר!" תופתעי עד כמה זה פועל!

אם הבעיה מציקה להורים או לילד ונמשכת עד גיל מאוחר יותר, אפשר לברר לגבי מרפאה לטיפול בהרטבה. לא תמיד הבעיה נפתרת עם הזמן ועדיף לטפל מוקדם מאשר לגרור את הבעיה זמן רב.

הטיפול המקובל הוא בד"כ מתן 'סדין מצפצף'. מכשירים אלו מצפצפים כאשר הטיפה הראשונה מגיעה אליהם. הצפצוף גורם לילד להתאפק או להתעורר וללכת לשירותים. עם הזמן הוא לומד לזהות את תחושת השלפוחית המלאה עוד לפני הצפצוף ולהתאפק או לקום לשירותים בזמן.

הרבה ילדים הצליחו להיגמל ע"י שיטה זו. אך יש גם כאלו שלא.

צריך לזכור שמדובר בגוף ונפש, צריך לתת מענה הן פיזי והן רגשי.

ישנם חוקרים שטוענים שהרטבת לילה אלו רגשות שלא יוצאות ביום, ואז הן יוצאות בלילה.

שייך לכליות, רגשות, פחדים.

רגשות שאין להם ביטוי נכון ביום, יוצאות בלילה באיבוד שליטה.

נסו למצוא היכן להעצים את הילדים, לתת ביטוי הולם לכישרונותיהם. לעיתים כדאי לחשוב על טיפול רגשי מקדם ומעצים ולהתעלם מהבעיה בלילות.

הרבה פעמים, אם נוריד פרופיל, הפסקנו לדאוג ולדוש בנושא, רק הרמנו עיניים לשמים והתפללנו, הבעיה נפתרה מאליה….

ילדים שמסוגלים להחליף לעצמם (אפילו ילדים קטנים מסוגלים בעצמם להוריד פיג'מה רטובה!) פשוט להניח להם לפני הלילה בגדים ומצעים חדשים, להנחות אותם להניח הכל בסל מיוחד ואת תטפלי בכל העניינים בבוקר.

הדבר החשוב ביותר הוא לא לאבד שליטה. לכבד את הילדים, לא לפגוע בהם, לא לכעוס, לא להאשים….

אסור, פשוט אסור לגעור, לאיים, לבייש, לנזוף או להיות קדושה מעונה וקפואה.

סבלנות – זאת מילת המפתח.

לתת המון אמפתיה, להבין מה עובר עליהם, (חשוב להבין מה חש הילד, המון בושה, אשמה, ייאוש, דימוי עצמי נמוך….)

לחכות לו.

להבין.

להיות אתו ברגעים הקשים,

לעודד אותו, ולהאמין ביכולתו שיצליח!