אמא, לא בא לי…

שלום רונית,
תודה ושאלה:
קודם כל, אין לי מילים להודות על הקורס שלך,
זה עוזר לי ברמות מטורפות.
כשבאתי בשיעור הראשון אמרת שבסוף הבעלים הכי חסידים של שיטת טיברלי אז צחקתי. כי אין יותר אפיקורס ממנו…
בסוף, כשיש בעיה, הוא אומר לי אולי תעשי לו רפלקסולוגיה וזהו? שהכל יעבור?
פעם ראשונה שאני רואה אותו מאמין בעוד משהו חוץ מהתורה.
אין מילים!!!!
…..רציתי לשאול…… מה עושים כשהם אומרים לי שלא בא להם? לא יודעת מאיפה הילדים שלי למדו את המשפט הזה אבל הם משתמשים בו וזה מוציא אותנו מהכלים…..
מה אפשר לעשות?

"לא בא לי…"
מכירים את המשפט הזה?
אפשר לשמוע ילדים בני שלוש, שבע, עשר….
על כל דבר שמבקשים, הם עונים: "לא בא לי….."

אוקי. לא כולם.

זה יכול להישמע גם:
"אני לא רוצה", "אין לי כוח" "שמישהו אחר ילך…"

מה עושים אם הם לא משתפים פעולה?
מה עושים אם הם מתנגדים לעשות מה שאנחנו מבקשים מהם?

היא לא מוכנה לחזור הביתה מהגינה,

הוא לא מוכן לסדר את החדר.

היא לא מוכנה ללכת למכולת.

הוא לא מוכן להיכנס למקלחת.

היא לא מוכנה להתלבש בבוקר.

הוא לא מוכן להוריד את הפח.

מה עושים?

מה זה היינו רוצים שבפעם הראשונה שאנחנו מבקשים,
זה מיד יקרה! שהם ישתפו פעולה……!

בואי ננסה ביחד לדמיין ולראות מה קורה בגינה.
הלכתם עם רות בת השלוש.
נהניתם, אולי גם אכלתם ארוחת ערב. כבר מחשיך.

את פונה לרות: "רות, כבר מאוחר, צריך לחזור הביתה".
רות: "רק אני יעשה עוד סיבוב….."
אמא: "מאוחר, רות. בואי עכשיו והרגע!…."
רות: "לא רוצה…."
אמא: "טוב, עוד 5 דקות אנחנו הולכים"
עברו 5 דקות.
רות לא מוכנה ללכת.
בסוף מרימים אותה על הידיים.

מה ההרגשה?

אכזבה?

תסכול?

מותשים?

עייפים?

למה היא לא יכולה לבוא אתי יפה?
למה אלי לא יכול מיד להיכנס לאמבטיה?
למה יאיר לא יכול עכשיו להוריד את הפח?

אז האמת היא שבאמת רות לא רוצה לבוא הביתה עכשיו כי יותר נחמד לה בגן השעשועים.
האמת היא שאלי לא רוצה ללכת ולהתקלח – בגלל שהוא רוצה לגמור את הספר!
האמת היא שבאמת יאיר לא רוצה ללכת לרוקן את הפח כי הוא עייף ובכלל שתלך האחות הגדולה ולא הוא……

אבל,
וזה אבל חשוב מאוד –
ברוב הפעמים הם לא עושים דווקא!

וגם,
כל הילדים רוצים יחסים טובים עם ההורים שלהם, רוצים להרגיש שהם אהובים. כל רגע כל יום.
אתם אפילו לא יודעים כמה ילדים צריכים להיות בטוחים בזה. כל דקה, כל שניה!
כאשר ילד לא בטוח באהבתנו,
הוא לא משתף פעולה.

מתי זה קורה?
באשר מכריחים אותם לעשות משהו נגד רצונם.
כשילד רוצה לקרוא ספר מרתק,
כשהיא רוצה להישאר בגינה כי שם יותר מעניין,
כשהוא לא רוצה ללכת למכולת כי אין לו כוח,

ובעצם,
כל דבר שהם רוצים ומכריחים אותו לעשות אחרת,
אתם תתפלאו,
אבל המשפט הראשון שעולה במוחם הוא:
'הם מכריחים אותי כי הם לא אוהבים אותי'.
"הם צועקים עלי כי הם אוהבים יותר את אח/ות שלי……."

למה? ככה!
התכוונתם לזה? בוודאי שלא.
עכשיו אתם מבינים למה לא שיתף פעולה!

אז מה, תמיד נעשה מה שהם רוצים?
לא.
נעבוד בחוכמה.

אז כדי להשיג יותר שיתוף פעולה מצד הילדים:
כדאי לעצור רגע ולשנות את הניגון.
אל תצהירו.
תבקשו.
תבקשו באמפתיה.
לבקש באמפתיה זה לשדר שהבקשה מגיעה מלב מרגיש, מבין ואוהב.
לבקש באמפתיה זה להבין למה קשה להם לבצע.
ובכל זאת לדרוש!

לדוגמא:
רות בת השלוש לא רוצה להיפרד מגן המשחקים, לא רוצה לבוא הביתה.
נסו לרדת לגובה העיניים שלה, ליצור קשר עין, לחבק אותה ולהגיד:
"רות שלי היקרה, אני מבין/נה שמאוד כיף לך בגינה, שבאמת את לא רוצה ללכת הביתה כי את רוצה להמשיך להתנדנד אבל אין ברירה, יקרה שלי, חושך, כבר ממש מאוחר!"
רות מבינה שאוהבים אותה. שרוצים שהיא תחזור הביתה ממקום אוהב, אכפתי ומלא אמפתיה!
רות לא צריכה להיאבק. היא מבינה שאנחנו אתה כאשר קשה לה להיפרד מהגינה.

עוד דוגמא:
אלי לא רוצה ללכת להתקלח כי הוא קורא ספר וזה יותר מעניין.
נסו להתיישב 2 שניות לידו ולומר:
"אלי שלי, אני מבין/נה שהספר מאוד מעניין אותך יותר מאשר ללכת להתקלח. אני יודעת שאתה לא כ"כ אוהב להתקלח. אבל אין ברירה. חזרנו כולנו מבחוץ ועוד מעט יהיה פה תור ארוך…. אם תזדרז, אולי תוכל לקרוא עוד פרק במיטה!"

אם למדת קורס טיברלי את יכולה גם להוסיף:
"אולי גם אספיק לעשות לך קצת טיפול נעים במגע" (עיסוי, רפלקסולוגיה ועוד….)
אלי מבין שהאמירה הגיעה מלב אוהב. אולי הוספתם חיבוק ואולי לא.

אבל,
זה בעצם מה שהילד רוצה –
לדעת שההורה אתו גם כשקשה לו.
בבקשה אמפתית השגנו 2 דברים:

1. הילד יודע בוודאות שעדיין אוהבים אותו.
2. הילד יודע בוודאות שמבינים את הקושי שלו.

אלו דברים חשובים מאוד כדי להשיג שיתוף פעולה!

ואם אלי בכל זאת לא עוזב את הספר והולך לאמבטיה,
אפשר לומר:
"אתה רוצה שאני אעזור לך לקום וללכת לאמבטיה?
אני רואה שממש קשה לך לעזוב את הספר ולכן אני אעזור לך לקום.
לעזור לילד לקום לא מכעס, תסכול ואיום.

ילדים אוהבים כשעוזרים להם.
ילדים כועסים כשמנסים לשלוט עליהם.
ואם הגענו ממקום אוהב, מבין ואכפתי,
יש יותר סיכוי שישתפו אתנו פעולה!

אפשר כמובן גם לעשות הסכם מתי הוא נכנס, באיזה שלב בערב, באיזה ימים בשבוע וכו'.

לא משתלם להצהיר,
כדאי לבקש.
לא משתלם להכריח,
כדאי לבקש באמפתיה.

שוב נדגיש,
לבקש באמפתיה זה לשדר שהבקשה מגיעה מלב מרגיש, מבין ואוהב.
לבקש באמפתיה זה להבין למה קשה להם לבצע.
ובכל זאת לדרוש!

נסו להוסיף חיבוק קטן, צ'פחה על הכתף, ליטוף או כל מגע שמשדר זאת.

וגם,
גם כשנדמה לנו
שבסוף הם לא שמעו בקולנו והיינו צריכים להרים על הידיים, לעזור להם לקום, לאסוף יחד איתם….

גם אז,
הם שמעו שאנחנו איתם. אוהבים. מבינים. מחבקים.

יחסים טובים בין הורים וילדים נבנים כאשר יש אמפתיה, הבנה, הכלה.
צריך להגיד לילדים באופן מפורש שהם יקרים לנו, אהובים.
צריך להראות זאת לילדים במיוחד כשדורשים מהם לעשות דברים.

את התינוקות אנחנו מחבקים בלי סוף…..כל הזמן אנחנו אומרים להם כמה אנחנו אוהבים אותם……
ומה בנוגע לילדים הגדולים?

לכן כדאי לבקש מהם דברים באמפתיה.
ואחר כך,
לנסות לחבק, לנשק, לומר לילד כמה אתם אוהבים אותו.

ואם זה לא ממש הולך לכם ביומיום,
הפתרון הוא טיפול במגע!
כל כך קל לחבק ילד בן שבע אחרי טיפול במגע……
כל כך קל לנשק ילד בן עשר אחרי שישבנו לידו בלילה ועשינו עיסוי כמה דקות…….

חיבוק, מגע אוהב, נשיקה וכל דבר שישדר לילדים שלנו:
גם כאשר אנחנו דורשים, אנחנו עדיין אוהבים.
גם כאשר אנחנו מציבים גבולות, אתם לנו יקרים.

וגם אם הם עדיין לא בטוח יעשו מרצון,
ואולי לא בפעם הראשונה הם יהיו מיד צייתנים,
ואולי זה לא יהיה להם קל,

אבל,
זה יבוא ממקום אחר. שלנו ושלהם.

הם הפנימו מה ששידרנו.
ויהיה להם הרבה יותר קל לשתף פעולה בפעם הבאה!
נסו בפעם הבאה כשתדרשו משהו,
להשתמש בבקשה אמפתית.