נחזור על 2 השלבים הקודמים של ד"ר דוקלף: שלב ראשון:הפסיקו לדבר, כמה שפחות מלל, אנרגיה שקטה שלב שני:זיהיתם סימני עייפות,הדגמתם מה צריך לעשות אדם שמרגיש עייף:"אני עייפה! נראה לי שהגוף שלי אומר לי שאני עייפה. אני מתכוננת ללכת לישון"(לא באמת חייבים ללכת לישון אבל להתחיל להתכונן)הלכתם להתכונן לשינה.לא אמרתם מילה שישתמע שאת מדרבנת אותם לבוא.חכו […]
אז לא חילקתם הוראות,לא דרשתם דרישות,לא גערתם/נזפתם/זרזתםהשתדלתם לא להיגרר למריבות ולא להגיב לבכיות שלהם. צל"ש מכל התגובות שלכם הבנתי שזה לא היה קל.לפעמים קשה מאוד.רציתם לצעוק…הבכיות שלהם יכולות להוציא אותנו מהכלים….אבל התגברתם!בשביל ליצור אווירה רגועה לפני השינה,זה היה שווה! מצרפת שיתוף ואת תגובתי מיד אחריו:"רונית, איזה מענין, ממש בא לי לנסותאבל מה עושים בלי מלל?הרי […]
'ללכת לישון' – אז איך עושים את זה נכון? קורה גם אצליכם שהשינה היא שעה קשה?לא אצל כולם.אבל תמיד יש מה לשפר,ותמיד יש משהו לקחת הביתה ולנסות…. אז איך עושים את זה נכון? השיטה הזאת לא מתאימה לכולם.הכי זה לא יתאים למרובעים שביננו.וגם,לאלה שרוצים לשלוט בשעת ההשכבה של הילדים. אז,איך מכשירים ילדים לשלוט במיומנות הקריטית […]
למה כ"כ קשה להם ללכת לישון בלילה? לא אצל כולם זה כך.שיהיה ברור.אבל יש בתים,שכל לילה מביא איתו מאבק.את יוצאת מותשת, סחוטה.השעה הזאת מאיימת..לפעמים נמשכת ונמשכת…לעיתים קרובות הגרון ניחר… מה בסך הכל ביקשת?שילכו לישון?שישתרר פה שקט?שתוכלי להשתלט על הבלגן?לשתות קפה בשקט? אז תתארו לעצמכםמצב אידיאלי,שילדה בת 4 מרדימה את עצמה,בלי שום עזרה.שילד בן 10 הולך […]
כל פעם,
אבל כל פעם,
שאנחנו מגיעים לקצה,
מרגישים שאיבדנו שליטה,
שאוטוטו אנחנו מתפרצים על הילדים…..
חשוב רגע לעצור.
אם הילד שלכם בן השנה וחצי או השנתיים תמיד מתקרב לדלת הזכוכית של הסלון ודופק עליה עם הכדור.
אין טעם, פשוט אין טעם לומר שוב ושוב:
"אני לא מרשה לדפוק על הדלת"
יכול להיות שכל הילדים בגן יבכו……
יכול להיות שהחברה שיש לה מהגן הקודם עוד לא תגיע…..
יכול להיות שמישהו כבר יתפוס לה את הספסל הראשון בכתה…..
יכול להיות שהוא לא ימצא מיד חברותא מתאימה…..
מכירים את הילדים האלה?
תמיד לא טוב להם,
תמיד משהו לא מסתדר.
תמיד קיפחו אותם.
תמיד "זה לא פייר".
תמיד מתמקדים במה שאין
תמיד בסוף הם מוצאים על מה לבכות ולהתלונן……
אלי שלנו אהוב ויקר,
אנחנו רוצים שתהייה מאושר.
ככל שאתה עמל ועובד,
כך יֵקַל עליך בעתיד להתמודד.
רונית יקרה,
אתמול חזרתי מהעבודה מאוחר עייפה, מותשת, עצבנית.
הילדה שלי בת השלוש ישבה על הרצפה וצרחה.
היא לא הפסיקה לבכות, לדרוש ולצעוק ופשוט לא היה לי כוח….
חשבתי על 'פשוט חיבוק' שלך.
אז מה באמת עושים כשאין אפילו טיפת כוח לחבק?
שירה
"שלום רונית.
עוד לא זכיתי להשתתף בקורס שלך, בעלי לא מאמין בזה בכלל וגם זה קורס יקר….
אבל הוא קורא מה שאת שולחת במיילים.
הוא הסכים לנסות את עניין החיבוק.
לא יכולה לתאר לך איזה ערב פסח וחג פסח
רגוע ושמח היה לנו בזכות הדבר הזה……
ערב פסח בלי צעקות, בכיות, לחץ……
באמת שאין לי מילים. רק דמעות בעיניים ותודה גדולה.
צריכה ללדת בעוד חודש, מעוניינת להשתתף בקורס."
אולי פשוט נקשיב להם?
כל הילדים מדברים. גם אלו שרק לפני כמה שניות נולדו.
התינוק הקטן שלנו מסוגל לתקשר איתנו דרך הבכי שלו.
אם אתם שומעים תינוק שבוכה ומנסים להבין מה בדיוק הוא צריך, ולא מיד דוחפים אוכל,
אתם מקשיבים!
הקשבנו?
הגבנו לפי הצורך?
זאת תחילת יצירת האמון.
אם אתם תלמדו להקשיב, הם ילמדו לדבר…..
חשוב להקשיב לכל מה שעובר עליהם.
"לא בא לי…"
מכירים את המשפט הזה?
אפשר לשמוע ילדים בני שלוש, שבע, עשר….
על כל דבר שמבקשים, הם עונים: "לא בא לי….."
אוקי. לא כולם.
זה יכול להישמע גם:
"אני לא רוצה", "אין לי כוח" "שמישהו אחר ילך…"
מה עושים אם הם לא משתפים פעולה?
מה עושים אם הם מתנגדים לעשות מה שאנחנו מבקשים מהם?
שלום רונית,
רציתי לספר לך, זה בטח ייתן לך סיפוק שנתרמתי מהפוסטים שלך במיילים.
יש לי בת בת שנתיים, ותינוק בן 4 חודשים
(ועוד 2 גדולים יותר).
בשבועיים-שלושה האחרונים בת השנתיים מאד רגישה לפרידות (הגננת שלה לא הייתה שבוע בגן, ולדעתי עכשיו גם הגיע לה 'מעין משבר של הלידה')
היום בבוקר קמה במצב רוח של בכי ויללות, ומה שהרגיע אותה היה פשוט – חיבוק.
חיבקתי אותה אלי ונתתי לה כמה זמן שרצתה, עד שהיא עזבה מעצמה ופשוט נרגעה.
תודה על הידע הפשוט הזה.
נחמה
"הי רונית
הילדה שלנו לא מפסיקה לבדוק את הגבולות שהצבנו לה. זה נורמלי?
הסברנו לה שלא רצים ובורחים אחרי אבא כשהוא יוצא מהבית.
הסברנו לה מה מותר ומה אסור. היא בת חמש ונראה שהיא הבינה יפה.
כבר למחרת היא מנסה שוב ורצה אחריו. מה אנחנו אמורים לעשות?
אשמח אם תגידי לי מה לעשות.
שוב תודה"
אז כתבנו איזושהי רשימה.
יש לנו את הדברים שממש ממש קריטיים לנו ומשם לא נזוז.
הגבולות חייבים להיות ברורים מאוד.
לא כדאי להחליט על משהו ערטילאי כמו:
"בבית שלנו כולם מסדרים"
אתם יודעים מה יקרה? כל אחד יטיל זאת על השני.
"אסור לזרוק חפצים בבית"
מתי? למי? זה לא מספיק ברור. (במיוחד אם הוא זורק כשהוא עצבני…..)
"אסתר לא מרימה את התינוקת לבד" – לא כדאי. אנחנו כן רוצים אינטראקציה בין הילדים, היא עושה זאת באגרסיביות כדי לקבל ממכם תשומת לב, אם היא תקבל תשומת לב על היותה גדולה, ממילא תפסיק ותהיה יותר עדינה)
"היא בת 8. ילדה כריזמטית במיוחד. מאוד אהובה בכיתה, חכמה ומבריקה. יש לה המון חברות, כל הזמן המורות משבחות אותה…….
אז למה כל היום יש לנו ויכוחים אתה בבית?
למה היא לא שומעת בקולנו? מדברת ודורשת, לא מוכנה לשמוע…. אפילו להרים את הלכלוך שזרקה לא מוכנה…
למה כ"כ קשה לנו אתה בבית?"
חיכיתי בסבלנות ובסוף התחלתי לקבל מיילים מהאבות.
כמובן הרבה פחות מאשר מהאימהות…..
זה היה קשה להם יותר לשתף.
קיבלתי גם ציטוטים ודברי תורה כך שהיה שווה.
משתפת את כולם.
ואם האבות שקוראים את המיילים יגידו עכשיו לילדים שלהם את המילים
"ילד/ה שלי, אני אוהב אותך"
יותר בקלות, בזרימה, באמת,
או אפילו יהיו קצת יותר מודעים…..
והיה זה שכרי!
אז קיבלתי מכן הרבה תגובות. מכל הסוגים.
הבטחתי לשתף.
משתדלת לצטט במדויק.
בסוף סיכמתי את העצות שלכן.
לא כותבת את שמות הנשים שהגיבו.
לא שאלתי את רשותן ולכן הכל בעילום שם.
העיקר התחושות, התובנות והעצות.
ואם מישהי מכן תגיד עכשיו לילדים שלה את המילים
"ילד/ה שלי, אני אוהב/ת אותך"
יותר בקלות, בזרימה, באמת,
והיה זה שכרי!
זהו משפט קריטי. לכולם. בכל גיל.
כולנו מבינים בחשיבות הגדולה של המילים האלו.
אז למה יש הורים שכל כך קשה להם להוציא מהפה את המשפטים הללו?…..
אולי לילד בן שנה, שנתיים, זה מחליק יותר בקלות.
אך מה קורה עם ילד בן חמש? עשר? חמש עשרה?
די!
רק נגמרים החגים וזה מתחיל…
רק טיפה מתקרר וכולם נדבקים….
רק חוזרים למסגרת וכבר כולם מצוננים……
לכו אחרי החגים לבקר בכל מעון/משפחתון/מטפלון/גנון נורמלי בארץ.
כמויות הטישו שנשפכות שם לא מביישות מפעל בינוני לנייר.
המטפלות/הגננות/הסייעות חמושות בטישויים כל הזמן ומקנחות אפים במרץ…..
אז שולחת לכם טיפ חשוב במגע, היום!
"אני לא מכירה את הבן שלי, הוא התחיל להיות כזה מפונק…..זה התחיל בשבוע האחרון של 'בין הזמנים', הוא נצמד אלי כל הזמן, לא עוזב אותי לרגע, לא יכולה לעשות כלום בבית, נודניק נורא, עושה לנו בעיות עם השינה, עד שהוא נרדם……בוכה במעון……מה עושים?"
נחמיה בן שנה ושמונה חודשים. ילד מתוק וחכם במיוחד, לפני כשנה אמא שלו השתתפה באחד מקורסי טיברלי הראשונים.
הייתי יכולה לתת לנחמי ייעוץ טלפוני איך להתנהג עם נחמיה אבל הייתה לי 'תחושת בטן' חזקה שאני צריכה לבדוק אותו.
הם הגיעו אחה"צ לטיפול.
בדקתי את נחמיה בכף הרגל.
לא הייתי צריכה הרבה זמן לגלות שהוא עמוס בנוזלים.
אין לו נזלת בכלל, לא משתעל, סה"כ מרגיש טוב….
אבל,
אוזניים מלאות בנוזלים.
למרות שכולנו מודעות לזה,
אנחנו נופלות שוב ושוב במלכודת הזאת,
ומוצאות את עצמינו מכינות איתם שיעורי בית או אפילו יותר גרוע, במקומם……
נכון, ילדים זקוקים מדי פעם לעזרה בלימודים.
מדי פעם, לא תמיד.
יותר חשוב ללמד אותם להתנהל לבד!איך?
"הוא בקושי ישן, אולי חצי שעה ביום, גם בלילה קשה להרדים אותו, נרדם רק באחת עשרה בלילה…."
היא כל הזמן בתנועה, קמה מוקדם בבוקר, מיד מחפשת כל מיני תעסוקות, כל הזמן צריך להשגיח עליה"
"הוא בן שנתיים, בקושי מתעניין במשחקים, לא יכול לשבת הרבה זמן ולשחק, לא מסוגל לשבת כשאני קוראת לו סיפור….."
"הוא מרבה לבכות, עצבני ומגיב במידה מוגזמת לרעשים ואורות……"
נתקלתם באחד הקשיים המתוארים כאן?
ברוכים הבאים למועדון!
היום אנחנו יודעים שהפרעת ויסות וקשב וריכוז קיימות כבר בגיל הרך.
לא מעט מהורי הילדים המאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז בגיל הילדות מספרים שקשיי ויסות אפיינו את ילדם בהיותו תינוק.
בין היתר הם מתארים גם הפרעות שינה.
אחד מכל ארבעה תינוקות הסובלים מהפרעת שינה חמורה הוא בסיכון לפתח הפרעת קשב וריכוז בגיל טרום בית ספר.
קושי בויסות עצמי בגיל הרך יכול לגרום להפרעת קשב וריכוז בגיל בית הספר.
"זה התחיל כאשר יצאו לחופש הגדול. היא בת 7 ועושה את עצמה כאילו היא לא שומעת אותי…..את חושבת שהיא באמת לא שומעת?
זה הפך להיות משהו קבוע. אני יכולה להגיד לה 10 פעמים לסדר את החדר, פתאום יש איזושהי חירשות……אני קוראת לה להכניס מוצץ לתינוק. היא לא מגיבה.
מצד שני, מה שהיא רוצה לשמוע, היא שומעת!
נכון שיש עוד ילדים בבית. יש לי 3 קטנטנים אחריה ואני מאוד עסוקה איתם.
אני מאוד זקוקה לעזרתה והיא לא מוכנה לשתף פעולה!
מה עושים?"
תודה מראש, אסתי.
אסתי שלחה שאלה: הוא מגרד המון מאחורה. בכל הזדמנות. אני רואה שהוא חסר מנוחה ומאוד עצבני במהלך היום. יש לזה פתרון?
אולי יש לו תולעים?
הסבר:
תולעי סיכה או תולעי חוט זהו טפיל שחי במערכת העיכול. הן מטילות ביצים מיקרוסקופיות. זהו זיהום שכיח בבני אדם – בעיקר אצל ילדים בגילאי הגן וביה״ס היסודי. יכולות להופיע גם אצל מבוגרים. ההדבקה מתרחשת בעיקר בגני ילדים. ומשם הן עוברות לשאר בני המשפחה…
הדסה שלחה לי שאלה דחופה: "בבקשה, הוא כולו בן חמש והוא ממש מדבר בחוצפה. כל דבר שמבקשים ממנו לא מסכים, מדבר אלינו לא יפה, יכול גם לצעוק עלינו ולדבר דיבורים קשים…..
אתמול ביקשתי ממנו לעשות משהו קטן בבית. הוא ממש התפרץ.
מה אנחנו עושים? איך מגיבים?"
קנאה.
איך מרגיעים?
איך מטפלים?
"אמא, תשימי את ארי בעגלה ותביאי לי את אמא"
שמעת את הקטנצ'יק הזה?
כולו בן שנתיים ועשרה חודשים.
איך יפה הוא מתבטא!
וזה מה שאולי עבר לו בראש:
יש לאמא תינוק חדש, כל היום היא מחזיקה אותו על הידיים, עכשיו אני רוצה!
בדיוק הייתי שם, כשהוא אמר את המשפט הזה לאמא שלו:
אמא, תשימי את ארי ב-ג-ל-ה ותביאי לי את אמא!
ואמא שלו, המופתעת, מרוב תדהמה באמת עשתה כפי שצוותה!
מיד הניחה את ארי בעגלה, חטפה את המתוק הזה, הרימה אותו על הידיים ומילאה אותו בנשיקות…….
הוא השיג מה שהוא רצה.
וזה היה כל כך יפה!
אבל לא כל הילדים יודעים כבר לדבר בגיל הזה, ורובם לא מתבטאים בצורה כזאת ואז וכשהם רוצים תשומת לב הם יכולים להרביץ, לבכות, לצעוק…..
בקיצור – מקנאים!
אז מה עושים עם קנאה?
קנאה באח קטן מהם, קנאה באח גדול מהם, קנאה בחבר……
את זוכרת שדיברנו על פחד?
גם קנאה, כמו פחד. הוא רגש.
ילדים מרגישים וחווים את כל קשת הרגשות.
יש לאפשר להם לחוות אותם.
לא כדאי להתאמץ לחלק תמיד לכולם,
לא כדאי לקנות תמיד לכל ילדי המשפחה גם אם הם לא צריכים, לא כדאי לרכוש משהו רק בגלל שיש לשני….
קנאה זה דבר לגיטימי.
כמו פחד, כעס, אכזבה, תסכול….
יש לאפשר לילד להיות שם.
כדאי לתת הרבה אמפטיה:
אני מבינה שאת/ה רוצה גם אבל לך יש את זה וזה (מני את הדברים), אולי בשבוע הבא אלך אתך לקנות סוודר חדש שאת צריכה לגן. את תבחרי!
אם הילד בוכה, מילל, מנדנד –
יש לאפשר לו לפרוק את הרגש ולתת הרבה אמפטיה.
אם הוא מזיק או מרביץ, אל תאמרי מילה.
למרות שנורא מתחשק לך להתחיל לנאום נאומים כמו:
אסור להרביץ, תראה מה עשית למוטי, הוא תינוק קטן ואסור להרביץ לתינוקות קטנים וכו' וכו'.
לא כדאי לחנך בתוך הסיטואציה. המילים יכנסו מאוזן אחת ויצאו מיד מהצד השני.
אין צורך להכביר במילים, אין צורך לדבר כלל!
פשוט קחי את הילד שהרביצו לו, את התינוק החדש שהוא נמסה ל'טפל' בו, ולכי אתו משם.
הילד שלך כועס, מקנא, לעיתים מבולבל מכמויות מרגשות שמציפות אותו…..
פשוט קחי את התינוק ולכי משם.
באורח פלא הוא יירגע לבד.
הוא יבוא לחפש אותך…..
ואז,
אז תשתמשי בשפת המגע!
הושיבי אותו על ברכייך, עסי בעדינות את ראשו, את העורף, שחררי את המתח, רדי לאט אל כתפיו, סובבי אותם ל – 2 כיווני התנועה, סיימי בידיים, ותני לו חיבוק גדול שיארך לפחות 20 שניות!
(תסתכלי על השעון! לפי המחקרים, כאשר חיבוק נמשך יותר מ – 20 שניות, המוח משחרר אוקסיטוצין – הורמון שמרגיע, מסדיר נשימה, מפחית חרדות ואפילו מרפא ומשכך כאבים. הוא מוריד גם את רמות הלחץ.)
זהו.
הוא מסופק!
מלאת אותו באהבה בלי לדבר מילה.
השתמשת בשפת המגע!
איזו שפה מדהימה ונפלאה שכולם מבינים. בלי להכביר במילים העברת לו מסר עצום!
שידרת לו,
בלי מילים,
כמה הוא אהוב, רצוי וחשוב לך כל כך!
והוא הבין זאת. בוודאות!
את יודעת שהמסר הגיע אליו!
פחדים. איך מרגיעים? איך מטפלים?
טיפים,
עצות
והנחיות לטיפול במגע
כותבת לי מיכל:
"תודה על המדור החדש, זה בא לי בדיוק בזמן.
מה עושים עם ילדה בת 3 שמפחדת מאוד בלילה. יש לה דמיונות שיש בחדר גנבים/אריות/דובים/אנשים רעים וכו'. כל פעם המצאה אחרת. היא מפחדת ללכת לישון בחדר שלה. כבר מיואשת….קשה להשכיב אותה בלילה….חייבת עזרה דחופה!"
מיכל יקרה,
הכי גרוע זה להיכנס לחדר שלה, להדליק את האור, ולומר:
"את רואה, אין כאן אף אחד! את לא צריכה לפחד!"
פחד זהו רגש. יש לתת לו מקום. חשוב להיות איתה שם ברגש הזה. להרגיש אותו איתה!
לא כדאי לבטל רגשות.
אז מה אם באמת אין שם אף אחד ואין ממה לפחד.
רגש הפחד נמצא שם, הוא אופף אותה ויש להתייחס לכך!
אפשר לשבת לצידה ולומר: "אני מבינה שאת מפחדת. גם אני מפחדת לפעמים מכל מיני דברים (לתת דוגמאות. נגיד: "אני מפחדת כשאבא נוהג מהר במכונית אבל אני אומרת תפילת הדרך, מתפללת לה' וגם אומרת לו להאט.")
חשוב להראות לה שפחד זה דבר לגיטימי.
מותר לפחד!
.נסי גם להציע לה פתרונות איך אפשר להתגבר על הפחד
תני גם לה לחשוב על פתרונות אפשריים.
אפשר גם לנסות לצייר את הגנבים/האריה/הדובים שיש בחדר. נסו להתיידד עם האובייקטים בציור:
מה האריה אוכל?
את מי הוא אוהב? אולי אף אחד לא אוהב אותו?
אם אנחנו הופכים את הרגש מפחד לרחמים, הילד כבר לא ירגיש את הפחד!
נקודה חשובה שיש לבדוק:
אולי ילדתך יודעת שאת נותנת לה המון תשומת לב כשהיא מפחדת ופשוט זוהי צורה לקבל ממך המון יחס?
נסי לתת לה יותר תשומת לב ביום ולמצוא מקום להעצמה.
בהצלחה!
טיפ להרגעה ולטיפול בפחדים
לפי הרפואה הסינית, ברכיים שייכות לפחדים.
לעיתים כאבי ברכיים מרמזים על פחד גלוי או נסתר, אפילו בתת מודע שלנו….
כאשר את יושבת עם ילדתך בחדר ומדברת איתה על רגש הפחד, הושיבי אותה על ברכייך. הניחי את ידייך על ברכיה וסובבי עם כיוון השעון.
סובבי כמה סיבובים, שחררי את הברכיים.
את יכולה גם להניח את ידיה שלה ולסובב יחד.
עוזר מאוד להתגבר על רגש הפחד.
כדאי לנסות! תוכלי לנסות גם עליך!
אפשר גם להרגיע כך בהלה וטראומה.
בהצלחה!
איך מלמדים תינוקות וילדים לדבר?
האם התינוק שומע ?
אוזן התינוק מוכנה לתפקוד כבר בלידה. לפי כל המחקרים – התינוק מזהה צלילים מוכרים אליהם היה חשוף טרם לידתו.
התינוק מעדיף את קול אמו לעומת קולות נשיים אחרים.
התינוק מזהה צלילים שדומים לשפה שבסביבתו לעומת צלילים של שפות אחרות.