איך נעזור לתינוק להיות רגוע…
"….התינוק שלי ממש לא רגוע…. בוכה המון…..קשה לו להירדם. מרגישה שזה התחיל בעקבות המצב והאזעקות. איך מרגיעים אותי ואותו?"
די, תפסיקו לריב!
אנחנו לא תמיד באמת יודעים מי התחיל.
אנחנו לא באמת יודעים מי העליב את מי.
אנחנו לא באמת יודעים על מה זה יושב……
מסגרת חדשה
פגשתי את דסי באחד המקומות שכל 'עמישראל ואשתו' נמצאים שם עכשיו.
דסי היא בוגרת קורס טיברלי, ואימא ל -4 ילדים קטנים בגלאי הגן.
"רונית, בבקשה, כמה טיפים לשבוע הבא. כולם מתחילים מסגרות חדשות…. שהשבוע המטורף הזה יהיה יותר קל לכולם!"
מריבות בין אחים- ב'
בנימין רץ תוך כדי זעקות ובכיות שיאיר הרביץ לו.
אז דבר ראשון פנו אל הילד, אל תמהרו להיות שופטים ושוטרים!
חשוב להתייחס לילד המוכה לא לילד המכה!
לתת תשומת לב, אמפתיה, להרגיש אתו את הפגיעה, את הכאב.
תתאפקו ואל תאשימו אף אחד!
הוא פגוע, כועס, כאוב…..
אימא מפסיקה כל פעילות, קולטת אל תוך ידיה את בנימין הבוכה ומחכה שיירגע. בלי מילים, בלי שאלות, בלי האשמות, רק אמפתיה והכלה.
חיבוק משכך כאבים אם הוא נמשך יותר מ – 20 שניות, זוכרים?
חייבים לחבק את הילדים שלנו כמה שיותר במיוחד כשהם כועסים, כואבים, פגועים…!
כי חיבוק משכך כאבים!
כאשר חיבוק נמשך יותר מ – 20 שניות, המוח משחרר אוקסיטוצין – הורמון שמרגיע, מסדיר נשימה, מפחית חרדות ואפילו מרפא ומשכך כאבים. הוא מוריד גם את רמות הלחץ.
איזה תשומת לב אדירה! איך המגע משנה עולמות באופן דרמטי!
בשנייה את משנה את כל מאזן הכוחות.
תנו מגע עוטף בכל הגוף, עברו עם היד על הראש, שחררו את המתיחות בכתפיים, עסו את הגב בעדינות, חבקו שוב חיבוק עוטף וסיימו בנשיקה.
הרבה פעמים זה מספיק לילד. הוא לא רוצה שתשומת הלב תוסט לאחיו. הוא רוצה אותך. היו שם בשבילו.
מריבות בין אחים- א'
מלי שלחה לי שאלה: כל הזמן יש צעקות בבית, "אימא, תגידי לו", "אימא הוא הרס לי", "אימא, הוא לוקח לי"……
סה"כ 2 ילדים וכל הזמן מתווכחים ורבים. וזה יכול להגיע בשנייה למכות….
הגדול בן 7, הקטן בן 3.
אשמח אם תכתבי על זה ותתני לי הנחיות…..
אז הנה, אני כותבת. לטובת כולנו.
וכל מה שאכתוב כאן נכון גם לגבי ילדים גדולים ומתבגרים.
כל אחד ייקח את זה למקום שלו.
אז חשוב לדעת שביטויי קנאה בין אחים זה דבר נפוץ והוא גם לגיטימי.
לא כדאי לנסות לדכא או להתעלם מזה.
אז נכון שלא צריך בכוונה לתת יותר לאחד על חשבון השני.
אבל גם לא צריך להסתיר משהו שאת נותנת לילד אחד כדי שהשני לא יקנא.
הקנאה תהיה שם. תמיד.
אני מציעה גם לדבר עליה ולא לטאטא אותה מתחת לשולחן:
"נכון שקנינו עכשיו מעיל חדש ליעקב ולך לא. אני מבינה שאתה מקנא. אולי אפילו אתה כועס שלך לא קנינו. זה בסדר, מותר לך לקנא ולכעוס. אבל אצלנו בבית לא קונים לכולם, רק למי שצריך. הנה, אתה זוכר שהיית צריך קלמר חדש ורק לך קנינו?"
