אז כתבנו איזושהי רשימה.
יש לנו את הדברים שממש ממש קריטיים לנו ומשם לא נזוז.
הגבולות חייבים להיות ברורים מאוד.
לא כדאי להחליט על משהו ערטילאי כמו:
"בבית שלנו כולם מסדרים"
אתם יודעים מה יקרה? כל אחד יטיל זאת על השני.
"אסור לזרוק חפצים בבית"
מתי? למי? זה לא מספיק ברור. (במיוחד אם הוא זורק כשהוא עצבני…..)
"אסתר לא מרימה את התינוקת לבד" – לא כדאי. אנחנו כן רוצים אינטראקציה בין הילדים, היא עושה זאת באגרסיביות כדי לקבל ממכם תשומת לב, אם היא תקבל תשומת לב על היותה גדולה, ממילא תפסיק ותהיה יותר עדינה)
"היא בת 8. ילדה כריזמטית במיוחד. מאוד אהובה בכיתה, חכמה ומבריקה. יש לה המון חברות, כל הזמן המורות משבחות אותה…….
אז למה כל היום יש לנו ויכוחים אתה בבית?
למה היא לא שומעת בקולנו? מדברת ודורשת, לא מוכנה לשמוע…. אפילו להרים את הלכלוך שזרקה לא מוכנה…
למה כ"כ קשה לנו אתה בבית?"
חיכיתי בסבלנות ובסוף התחלתי לקבל מיילים מהאבות.
כמובן הרבה פחות מאשר מהאימהות…..
זה היה קשה להם יותר לשתף.
קיבלתי גם ציטוטים ודברי תורה כך שהיה שווה.
משתפת את כולם.
ואם האבות שקוראים את המיילים יגידו עכשיו לילדים שלהם את המילים
"ילד/ה שלי, אני אוהב אותך"
יותר בקלות, בזרימה, באמת,
או אפילו יהיו קצת יותר מודעים…..
והיה זה שכרי!
