קנאה.
איך מרגיעים?
איך מטפלים?
"אמא, תשימי את ארי בעגלה ותביאי לי את אמא"
שמעת את הקטנצ'יק הזה?
כולו בן שנתיים ועשרה חודשים.
איך יפה הוא מתבטא!
וזה מה שאולי עבר לו בראש:
יש לאמא תינוק חדש, כל היום היא מחזיקה אותו על הידיים, עכשיו אני רוצה!
בדיוק הייתי שם, כשהוא אמר את המשפט הזה לאמא שלו:
אמא, תשימי את ארי ב-ג-ל-ה ותביאי לי את אמא!
ואמא שלו, המופתעת, מרוב תדהמה באמת עשתה כפי שצוותה!
מיד הניחה את ארי בעגלה, חטפה את המתוק הזה, הרימה אותו על הידיים ומילאה אותו בנשיקות…….
הוא השיג מה שהוא רצה.
וזה היה כל כך יפה!
אבל לא כל הילדים יודעים כבר לדבר בגיל הזה, ורובם לא מתבטאים בצורה כזאת ואז וכשהם רוצים תשומת לב הם יכולים להרביץ, לבכות, לצעוק…..
בקיצור – מקנאים!
אז מה עושים עם קנאה?
קנאה באח קטן מהם, קנאה באח גדול מהם, קנאה בחבר……
את זוכרת שדיברנו על פחד?
גם קנאה, כמו פחד. הוא רגש.
ילדים מרגישים וחווים את כל קשת הרגשות.
יש לאפשר להם לחוות אותם.
לא כדאי להתאמץ לחלק תמיד לכולם,
לא כדאי לקנות תמיד לכל ילדי המשפחה גם אם הם לא צריכים, לא כדאי לרכוש משהו רק בגלל שיש לשני….
קנאה זה דבר לגיטימי.
כמו פחד, כעס, אכזבה, תסכול….
יש לאפשר לילד להיות שם.
כדאי לתת הרבה אמפטיה:
אני מבינה שאת/ה רוצה גם אבל לך יש את זה וזה (מני את הדברים), אולי בשבוע הבא אלך אתך לקנות סוודר חדש שאת צריכה לגן. את תבחרי!
אם הילד בוכה, מילל, מנדנד –
יש לאפשר לו לפרוק את הרגש ולתת הרבה אמפטיה.
אם הוא מזיק או מרביץ, אל תאמרי מילה.
למרות שנורא מתחשק לך להתחיל לנאום נאומים כמו:
אסור להרביץ, תראה מה עשית למוטי, הוא תינוק קטן ואסור להרביץ לתינוקות קטנים וכו' וכו'.
לא כדאי לחנך בתוך הסיטואציה. המילים יכנסו מאוזן אחת ויצאו מיד מהצד השני.
אין צורך להכביר במילים, אין צורך לדבר כלל!
פשוט קחי את הילד שהרביצו לו, את התינוק החדש שהוא נמסה ל'טפל' בו, ולכי אתו משם.
הילד שלך כועס, מקנא, לעיתים מבולבל מכמויות מרגשות שמציפות אותו…..
פשוט קחי את התינוק ולכי משם.
באורח פלא הוא יירגע לבד.
הוא יבוא לחפש אותך…..
ואז,
אז תשתמשי בשפת המגע!
הושיבי אותו על ברכייך, עסי בעדינות את ראשו, את העורף, שחררי את המתח, רדי לאט אל כתפיו, סובבי אותם ל – 2 כיווני התנועה, סיימי בידיים, ותני לו חיבוק גדול שיארך לפחות 20 שניות!
(תסתכלי על השעון! לפי המחקרים, כאשר חיבוק נמשך יותר מ – 20 שניות, המוח משחרר אוקסיטוצין – הורמון שמרגיע, מסדיר נשימה, מפחית חרדות ואפילו מרפא ומשכך כאבים. הוא מוריד גם את רמות הלחץ.)
זהו.
הוא מסופק!
מלאת אותו באהבה בלי לדבר מילה.
השתמשת בשפת המגע!
איזו שפה מדהימה ונפלאה שכולם מבינים. בלי להכביר במילים העברת לו מסר עצום!
שידרת לו,
בלי מילים,
כמה הוא אהוב, רצוי וחשוב לך כל כך!
והוא הבין זאת. בוודאות!
את יודעת שהמסר הגיע אליו!
פחדים. איך מרגיעים? איך מטפלים?
טיפים,
עצות
והנחיות לטיפול במגע
כותבת לי מיכל:
"תודה על המדור החדש, זה בא לי בדיוק בזמן.
מה עושים עם ילדה בת 3 שמפחדת מאוד בלילה. יש לה דמיונות שיש בחדר גנבים/אריות/דובים/אנשים רעים וכו'. כל פעם המצאה אחרת. היא מפחדת ללכת לישון בחדר שלה. כבר מיואשת….קשה להשכיב אותה בלילה….חייבת עזרה דחופה!"
מיכל יקרה,
הכי גרוע זה להיכנס לחדר שלה, להדליק את האור, ולומר:
"את רואה, אין כאן אף אחד! את לא צריכה לפחד!"
פחד זהו רגש. יש לתת לו מקום. חשוב להיות איתה שם ברגש הזה. להרגיש אותו איתה!
לא כדאי לבטל רגשות.
אז מה אם באמת אין שם אף אחד ואין ממה לפחד.
רגש הפחד נמצא שם, הוא אופף אותה ויש להתייחס לכך!
אפשר לשבת לצידה ולומר: "אני מבינה שאת מפחדת. גם אני מפחדת לפעמים מכל מיני דברים (לתת דוגמאות. נגיד: "אני מפחדת כשאבא נוהג מהר במכונית אבל אני אומרת תפילת הדרך, מתפללת לה' וגם אומרת לו להאט.")
חשוב להראות לה שפחד זה דבר לגיטימי.
מותר לפחד!
.נסי גם להציע לה פתרונות איך אפשר להתגבר על הפחד
תני גם לה לחשוב על פתרונות אפשריים.
אפשר גם לנסות לצייר את הגנבים/האריה/הדובים שיש בחדר. נסו להתיידד עם האובייקטים בציור:
מה האריה אוכל?
את מי הוא אוהב? אולי אף אחד לא אוהב אותו?
אם אנחנו הופכים את הרגש מפחד לרחמים, הילד כבר לא ירגיש את הפחד!
נקודה חשובה שיש לבדוק:
אולי ילדתך יודעת שאת נותנת לה המון תשומת לב כשהיא מפחדת ופשוט זוהי צורה לקבל ממך המון יחס?
נסי לתת לה יותר תשומת לב ביום ולמצוא מקום להעצמה.
בהצלחה!
טיפ להרגעה ולטיפול בפחדים
לפי הרפואה הסינית, ברכיים שייכות לפחדים.
לעיתים כאבי ברכיים מרמזים על פחד גלוי או נסתר, אפילו בתת מודע שלנו….
כאשר את יושבת עם ילדתך בחדר ומדברת איתה על רגש הפחד, הושיבי אותה על ברכייך. הניחי את ידייך על ברכיה וסובבי עם כיוון השעון.
סובבי כמה סיבובים, שחררי את הברכיים.
את יכולה גם להניח את ידיה שלה ולסובב יחד.
עוזר מאוד להתגבר על רגש הפחד.
כדאי לנסות! תוכלי לנסות גם עליך!
אפשר גם להרגיע כך בהלה וטראומה.
בהצלחה!
ילדים הם עם סקרן.
איך ילדים גדלים? מבינים? לומדים? מהתנסות.
ילדים אוהבים לנסות דברים, לפתוח ארונות ומגרות, לעלות ולקחת חפצים, לפתוח, למשש, להכניס לפה…..כך הם לומדים!
ממש התנסות חווייתית!
אז למה יש ילדים בני שנה וחצי, שנתיים, ואפילו שלוש שמצטנפים ובורחים לזרועותיכם?
או שהוא מסמן לכם שהוא רוצה על הידיים, או שהיא דורשת זאת, או שהוא בוכה כל הזמן ואז אין לכם ברירה…..
אז מה באמת קורה? למה הם לא משחקים יפה על הרצפה? למה כל פעם שאימא או אבא עוברים היא רוצה על הידיים?
כותבת לי מירי: "איך מלמדים ילדה בת שנה וחצי שאפשר גם לשחק לבד על הרצפה? כמה דקות בלי אימא… כל אחה"צ היא מגיעה אלי, ורוצה שארים אותה על הידיים. לא מספיקה לעשות שום דבר.
חוץ מזה שהיא כבר כבדה ואין לי כוח…..
איך באמת מפתחים משחק עצמאי?
איך מלמדים אותם לשחק בכוחות עצמם?
אז רציתי לשאול את מירי:
בנימין רץ תוך כדי זעקות ובכיות שיאיר הרביץ לו.
אז דבר ראשון פנו אל הילד, אל תמהרו להיות שופטים ושוטרים!
חשוב להתייחס לילד המוכה לא לילד המכה!
לתת תשומת לב, אמפתיה, להרגיש אתו את הפגיעה, את הכאב.
תתאפקו ואל תאשימו אף אחד!
הוא פגוע, כועס, כאוב…..
אימא מפסיקה כל פעילות, קולטת אל תוך ידיה את בנימין הבוכה ומחכה שיירגע. בלי מילים, בלי שאלות, בלי האשמות, רק אמפתיה והכלה.
חיבוק משכך כאבים אם הוא נמשך יותר מ – 20 שניות, זוכרים?
חייבים לחבק את הילדים שלנו כמה שיותר במיוחד כשהם כועסים, כואבים, פגועים…!
כי חיבוק משכך כאבים!
כאשר חיבוק נמשך יותר מ – 20 שניות, המוח משחרר אוקסיטוצין – הורמון שמרגיע, מסדיר נשימה, מפחית חרדות ואפילו מרפא ומשכך כאבים. הוא מוריד גם את רמות הלחץ.
איזה תשומת לב אדירה! איך המגע משנה עולמות באופן דרמטי!
בשנייה את משנה את כל מאזן הכוחות.
תנו מגע עוטף בכל הגוף, עברו עם היד על הראש, שחררו את המתיחות בכתפיים, עסו את הגב בעדינות, חבקו שוב חיבוק עוטף וסיימו בנשיקה.
הרבה פעמים זה מספיק לילד. הוא לא רוצה שתשומת הלב תוסט לאחיו. הוא רוצה אותך. היו שם בשבילו.
מלי שלחה לי שאלה: כל הזמן יש צעקות בבית, "אימא, תגידי לו", "אימא הוא הרס לי", "אימא, הוא לוקח לי"……
סה"כ 2 ילדים וכל הזמן מתווכחים ורבים. וזה יכול להגיע בשנייה למכות….
הגדול בן 7, הקטן בן 3.
אשמח אם תכתבי על זה ותתני לי הנחיות…..
אז הנה, אני כותבת. לטובת כולנו.
וכל מה שאכתוב כאן נכון גם לגבי ילדים גדולים ומתבגרים.
כל אחד ייקח את זה למקום שלו.
אז חשוב לדעת שביטויי קנאה בין אחים זה דבר נפוץ והוא גם לגיטימי.
לא כדאי לנסות לדכא או להתעלם מזה.
אז נכון שלא צריך בכוונה לתת יותר לאחד על חשבון השני.
אבל גם לא צריך להסתיר משהו שאת נותנת לילד אחד כדי שהשני לא יקנא.
הקנאה תהיה שם. תמיד.
אני מציעה גם לדבר עליה ולא לטאטא אותה מתחת לשולחן:
"נכון שקנינו עכשיו מעיל חדש ליעקב ולך לא. אני מבינה שאתה מקנא. אולי אפילו אתה כועס שלך לא קנינו. זה בסדר, מותר לך לקנא ולכעוס. אבל אצלנו בבית לא קונים לכולם, רק למי שצריך. הנה, אתה זוכר שהיית צריך קלמר חדש ורק לך קנינו?"
ישועות בקורס טיברלי לכבוד טו בשבט
אומנות הטיפול במגע
אסתי הגיעה היום לקורס עם עיניים בורקות. איזה ישועות היו לנו השבוע בזכות הקורס…..
יש לי ילד בן 4, מתוק, גאון וחכם במיוחד. יודע כבר את כל האותיות והמספרים. מאז שאני זוכרת הוא סובל מעצירות למרות שהוא מאוד אוהב פירות, ירקות, אוכל קמח מלא ושותה המון מים…..
היתה תקופה ארוכה שנתתי לו נורמלקס ורק כך הצליח להשתחרר. בסוף התרופה הזאת שיבשה את כל המערכת אז הפסקנו….
המצב היה כלאחר ייאוש, לא מצליח להתפנות, היה צועק לי מהשירותים שנתפלל עליו, ובעיקר הוא נסגר רגשית. לא מספר שום דבר, לא משתף, היה חוזר עצבני, משתולל בבית, מתפרע…..
אחרי שלמדתי בקורס ביום שני טיפול במגע, התחלתי לטפל בו כל לילה. הספקתי לעשות 2 טיפולים. ביום רביעי להפתעתי רץ לשירותים מיוזמתו והתפנה בקלות!
הוא היה כ"כ נרגש, ביקש שנתקשר לסבתא ונספר לה….מאז כל יומיים הוא משתחרר לבד בקלות! פשוט פלא. והוא כ"כ נרגע, לא משתולל, לא חוזר עצבני, לא מתפרק לנו……
גם חמותי שמה לב בשבת שהילד השתנה, הוא מדבר יותר, משתף, מספר…….
הטיפול במגע חיזק ביננו מאוד את הקשר, יצר חיבור מדהים…..אני עושה לו בערב טיפול במגע ומיד אח"כ הוא נרדם…..
הייתי חייבת לבוא היום ולספר לך!
נעמי התקשרה אלי לפני כחודש: "עזרה! הצלה! ייאוש טוטאלי!
אני כבר מיואשת, לא יודעת מה לעשות…."
הייתי צריכה להרגיע את נעמי. היא התעשתה וסיפרה לי.
"זוכרת את רחלי שטיפלת בה?" (רחלי הייתה מגיעה אלי לטיפול רפלקסולוגי שבועי כדי לפתור בעיה של נוזלים באוזניים.)
"לפני שבועיים זה התחיל –
פספוסים על ימין ועל שמאל, כמעט כל לילה. כל מה שניסנו לא עזר… כל בוקר מכונה מליאה עם כל הבגדים וכלי המיטה. מה קרה לה? אני כבר מיואשת….."
הבנתי את נעמי כל כך! באמת קשה….
האמת היא שהרטבת לילה זהו אתגר אמתי לכל הורה. זה מעמיד במבחן את כל בסבלנות, והשליטה העצמית שלנו.
רחלי בת ה-4 נגמלה מזמן, גם ביום וגם בלילה.
היא עשתה את זה ממש חלק.
בגיל שנתיים וחצי נגמלה מטיטול ביום, בגיל 3 וחצי נגמלה מטיטול בלילה.
חצי שנה היה בסדר.
הרטבת לילה.
ישנם סיבות רבות לכך. אחדות רגשיות, חלקן גופניות ובמרבית המקרים זהו שילוב של שתיהן.
סיבות רגשיות יכולות להיות למשל – קנאה.
ביום חמישי גמרתי קורס טיברלי בבני ברק.
קרוב לחצות נחת במייל שלי המכתב הזה.
קראתי אותו שוב ושוב,
דמעתי מהתרגשות.
היא קראה למכתב:
'החיבוק שלוי יצחק ואני נותנים לך'
הרי הוא לפניכם:
ואני בנאדם וגם ילדה
ויש בי גוף ונשמה
ודעת
ואני רוצה לחיות, להתענג
להרגיש ולדעת
את כל מה שמוסיף לי חיות
וכל מה שמושיט לי בריאות
ולצאצאים
אז מילאתי את הבית
באוכל ובביגוד
ואלפי צעצועים
ונתתי
שעות איכות
וסיפורי צדיקים
והדלקתי נרות
וערכתי תפילות
וקיוויתי רק לנחת
ואפילו ולמרות
ואף על פי ובכל זאת
דעתי לא נחה
זה משתעל וזה משתולל
זו סובלת באוזניים
וזה הולך עם הידיים
זה עייף וחלוש
וזה בודד ותלוש
זה רגיש וזה עם אלרגיה
ואני חסרת כוח ואנרגיה
שותה עוד נס
אוכלת ת'לב עם פחמימה
מצפה לנס
לנחמה
עוצמת עיניים
ומרימה ידיים
גבוה לשמים
ופתאום יוצא לי לראות
מייל מרונית רוט
אני יוצרת קשר
לברר מה פשר
הקורס
ובשביל להירגע
אני נרשמת
מתרשמת מ'אומנות המגע'.
זה הרגיש לי כמו חלום
שישרור אצלי שלום
ושבלחיצת כפתור
אוכל לפתור
ליחה ונוזלים
וכאבי בטן וראש
ולהביא בהם איזון
לחזק מערכת חיסון
עד שהמשאף והאקמול יוכלו לפרוש
ואני אפרוש
מגבת מתחת לילדים
ואמרח בנדיבות שמן שקדים
ואלטף את עורם העדין
בעיגולים וסיבובים
מקדקוד ועד כף רגל
ואעסה
ואעשה
את החיבור והנגיעה ביננו
למנהג קבוע והרגל
והחלום הזה התגשם!
והיום אני כל כך מודה להשם
על שתי ידיי
ויודעת כמה הן יכולות
מעבר לעבודות הבית
הסדר והניקיונות
וחוץ מבישולים וקניות
הן גם יודעות
לשחרר ולהרפות לחצים
לרכך ולרפא פצעים
ולדבר בשם הלב
ולחבק את הכאב
ולהביא אותי קרוב
למי שחשוב לי לאהוב
ולשבת לכתוב
את המכתב הזה
לרונית המדהימה
שהפכה אותי לסופר אימא
ונתנה לי את הסדנא הכי יעילה
אז תודה רבה
ועוד מילה
חובה.
כן, חובה על כל אימא לחוות את החוויה הזו.
באהבה,
(מאימא של לוי יצחק שסבל מאסתמה וב"ה הבריא בזכות המגע המרפא הזה)
וכל מילה נוספת
מיותרת…
מוצץ הוא אביזר חשוב ומשמעותי מאוד לילד.
פעולת המציצה זהו צורך מולד. המוצץ עונה על הצורך הזה.
אין צורך למנוע מתינוקות מוצץ, בגלל מחשבות מה נעשה עוד שנה/שנתיים/שלוש כשנרצה לגמול….!
עד גיל שנתיים אין צורך לחשוב על גמילה.
אחרי גיל שנתיים כדאי ל'הוריד שעות', לצמצם את הזמן של הילדים עם המוצץ.
בדרך כלל הילדים כבר הולכים למסגרת ולשם לא כדאי לשלוח. תשאירי רק בשינה.
הילד מתקרב לגיל 3?
עכשיו הוא בשל להיפרד סופית מהמוצץ!
בגיל זה אני גם לא ממליצה על אביזר מעבר.
הגמילה צריכה להיות מוחלטת. סופית. מושלמת
אסתר שלחה לי מייל:
דחוף! דחוף! דחוף! מה לעשות עם חני שלי, בת 4, נהדרת, מקסימה, נבונה. שנה שלימה הייתה גמולה ביום. לגמרי. בלי תקלות בכלל!
פתאום מתחילה לפספס. בגן, בבית, אצל אמא שלי…..
מה קורה לה? יכול להיות שהיא שכחה? איבדה 'את זה'?
כבר רציתי להוריד טיטול גם בלילה. מה עושים עכשיו????
עצה ראשונה וחשובה:
הילד שלכם גדול, מבין, חכם ואפילו מדבר.
חשוב להכין אותו לתהליך.
זה אפשרי בכל גיל!
ספרו לו שעוד מעט, הוא יהיה גדול!
לכו ביחד לבחור סיר / יישבנון / לבנים
רצוי שתהליך הגמילה יהיה באמצעות הצעה לילד ולא הוראה, עשו זאת בחוכמה, בעדינות וברגישות.
כך ניתן להפוך זאת לחוויה טבעית וחיובית ולא לחוויה מלחיצה ומעיקה.
גמילה מטיטולים- רק המילים האלו יכולות להלך אימים על הורים מסוימים.
תהליך הגמילה לא פשוט, יכול לקחת זמן רב, הוא דורש מאיתנו ההורים זמן, משאבים, והמון ס-ב-ל-נ-ו-ת.
במשך כשנתיים וחצי ישבתי ב'קו החם' של 'קול להורה' ועניתי על אינספור שאלות של הורים בנושא גמילה מטיטולים.
לפעמים קשיים בגמילה יכולים להוציא את ההורה מדעתו….. איזה מבחן לסבלנות שלנו, למידות שלנו…….
אז אולי נתחיל היום עם כמה עקרונות חשובים ואח"כ אענה על השאלות שלכם.
מתחילים? נשימה עמוקה וצוללים…..
מכירה את הלחץ הזה, לגלות בשעה 5:00 אחה"צ ששוב יש לילדה חום?
אני לא מאמינה, איזה ייאוש!
רק בשבוע שעבר היא הייתה 3 ימים בבית…
זו הרגשה לחוצה כזאת, חוסר אונים, דאגה לילדה ודאגה מה יהיה מחר בעבודה…..המחשבות מתרוצצות לי במוח….בדיוק מחר יש לי יום מטורף בעבודה. אז מי יישאר אתה בבית? מי ייקח אותה לרופא?
מה עושים עכשיו?????
"זוכרת איפה מקום העיניים בכף הרגל? מה אכפת לך, טיפול של 2 דקות פעם ביום!"
רונית הסבירה לי בטלפון בדיוק באיזו צורה לעבוד.
השתכנעתי.
זה באמת דרש ממני התמדה.
2 דקות כל יום אחרי האמבטיה.
עמדנו בזה.
אחרי חודש הגענו לביקורת.
נכנסנו בהתחלה למומחית לאופטומטריה. היא בדקה את מאיר ולא הצליחה להבין למה באנו. הכל תקין ובמסגרת הנורמה. ממש לא הבינה למה הרופאה התכוונה…..
הרופאה ישבה בחדר הסמוך. קראנו לה. היא עיינה בדפים שלה והיתה בטוחה שיש להתאים משקפיים.
עכשיו שתיהן בדקו את מאיר.
הלם!
מה עשית?
איך זה פתאום הסתדר???
לא התאפקתי והרמתי טלפון נרגש לרונית.
את באמת לא תאמיני! זה פשוט עבד! אפילו אני הייתי ספקנית אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח.
וזאת באמת רופאה וותיקה וידועה!
ותחשבי שאני עשיתי הכל בעצמי! וזה היה כל כך קל!"
